"אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו…" (שמות כ"א, י"ט)
הגאון רבי בערל וינטרויב זצ"ל היה חברו הקרוב של מרן הגאון רבי חיים קניבסקי שליט"א. זו היתה ידידות נפש ביניהם. חברותא במשך שבעים ושתיים שנה! הרבנית בת שבע קניבסקי היתה אומרת: "לחיים יש שתי אחיות ואח אחד!" ללמד על הקשר האמיץ שהיה ביניהם, נציין כי ביארצייט של רבי בערל, רבנו שר התורה אומר קדיש עליו, אף שיש לו בנים שליט"א.
הנוהג ביניהם היה, שמעט לפני השקיעה בצאת השבת, רבי חיים היה עולה לביתו של רבי בערל, שהיה אוכל באותה עת סעודה שלישית. רבי בערל בירך ברכת המזון והם היו הולכים ומטיילים ברחוב מסביב ללדרמן, עד זמן תפילת ערבית. אף אחד לא היה ניגש לשמוע מה הם משוחחים. לעיתים רחוקות היו שתפסו הזדמנות זו באמצע הדרך וניגשו לשאול את רבי חיים.
כאשר רבי בערל חלה, הם הפסיקו ללמוד חברותא והפסיקו גם קביעות זו. כעבור שנה, בפעם הראשונה לאחר שהבריא ויצאו לטייל, עצר אותם תלמיד חכם גדול והצטרף עימם, הציע לפניהם את חידושיו. סיפר הבן שליט"א: "במוצאי שבת אמרתי לאבי זצ"ל: אנשים לא מבינים! שני חברים הכי טובים, תקופה כה ארוכה לא טיילו, ופעם ראשונה נפגש עם חברו הקרוב ביותר… למה הוא ניגש אליכם? אולי אתה רוצה לדבר אתו דברים אישיים?!…
אך אבי הגיב כשחיוך על פניו: "שליימה, למה לא לעשות את החסד הזה עם היהודי הזה? הוא למד ועמל כל השבוע, ורוצה להגיד את שעמל עליו!".
"ביום ראשון היה אבי צריך לעבור בדיקה חשובה – ביקורת על כל הגוף, אסור לזוז בכל משך הבדיקה. לאחר שלשת רבעי שעה הוציאוהו. ואז הוא אמר לי: 'שליימה, אתה רואה שכדאי לעשות חסד עם בני אדם? בזכות זה שהיהודי הציע את דבריו בהלכות זרעים, במשך הבדיקה חשבתי על דבריו, זה עזר לי שלא לזוז!".
(גיליון נר לשולחן שבת, משפטים תשע"ח)