"איזהו גבור הכובש את יצרו" (אבות ד א)
סיפר מלווהו הקבוע של מרן הגאון רבי דוד פוברסקי זצ"ל: יום אחד, בבוקר קר וגשום באתי לקחתו מביתו כבכל יום לפנות בוקר. לא עלה בדעתי שמא הדלת לא תפתח. הדלת נפתחה וראש הישיבה נצב עם התנוחה הקבועה והחל ללכת.
הבחור הטה אוזן, חשב: הנה יתחיל ראש הישיבה כבכל בוקר לדבר בלימוד בעניני הסוגיא, דיבור שכולו המשכיות למה שעסק אתמול עם בן שיחו. והנה משהו לא צפוי מתרחש. האוזן שומעת דבר שונה מהרגיל, וראש הישיבה מתחיל לומר לבחור: "השומע אתה, דער 'אלטער' איז גיווען היינט ביי מיר" (הזקן היה אצלי היום). הבחור שתק והרהר לעצמו האם הוא שומע נכון מה שראש הישיבה אומר, ושאל בחשש – "לאיזה זקן מתכון ראש הישיבה?". וראש הישיבה משיב: "דער מלך זקן וכסיל".
הבחור העז ושאל: "ומה רצה המלך זקן וכסיל מראש הישיבה?"
השיב רבי דוד: "נאך צען מינוט שלאפן אין בעט" (עוד עשר דקות של מנוחה במיטה).
חלף כבר במוחו של הבחור לשאול :'נו, היה יותר טוב להשאר עוד עשר דקות במטה ביום גשום כזה כדי שראש הישיבה יוכל לצבור כוח למשך היום'… הוכיחו רבי דוד בנועם ואמר לו: "חביבי, דע לך: הכל הולך אחר חמש דקות. כל המלחמה נמצאת שם, בחמש דקות האלה. לכן אסור לותר לזקן היצר הרע על חמש הדקות הללו".
ואכן פעם התבטא למשגיח הגר"ד זינגרביץ זצ"ל: "הלילה לא יכולתי להזיז אצבע ולקום מהמטה, אבל ידעתי שאם לא אקום הלילה, גם מחר לא אקום, ולכן באתי".
(יתגבר כארי)