היום נמשיך לעסוק בנושא: 'והיה מחניך קדוש'
יום שני ט"ו בשבט תשע"ו
איזה כיסוי שקוף נחשב ככיסוי?
כפי שלמדנו בעבר, דיני ההרחקה מדְּבַר מיאוס בעת העיסוק בדברי קדושה אינם אלא בהיותו מגולה, אך אם הוא מכוסה ואין ריחו נודף מבעד לכיסוי - אין צורך להתרחק כלל. הלכה זו מפורשת במקרא: "וכסית את צֵאָתֶך... והיה מחניך קדוש". וכיסוי שקוף, כגון זכוכית, אף הוא נחשב ככיסוי. ומַיִם צלולים אינם נחשבים לכיסוי, אך מים עכורים נחשבים ככיסוי, וכן שלג, ויתכן שאף מים קפואים נחשבים ככיסוי. [סימן פב, ס"ק א; ביאורים ומוספים דרשו, 3-4]
'בית הכסא' נקי - האם מותר להרהר בו בדברי תורה?
אסור מן התורה לעסוק בדברי קדושה ב'בית הכסא', בין בדיבור ובין בהרהור; ואיסור זה קיים אף בשעה שהוא נקי לחלוטין, כיון שמקום המיועד לצואה אינו קדוש, והעוסק שם בדברי קדושה עובר על מצוַת "והיה מחניך קדוש". ויש אומרים שבשעה שהמקום נקי אין איסורו אלא מדרבנן. ואם ניקו את המקום, ועשו בו שינוי פיזי, והסבוהו לייעוד אחר - נעקר ממנו 'שֵׁם' בית הכסא ומותר לעסוק בו בדברי קדושה. [סימן פג, סעיף א וס"ק ב; ביאורים ומוספים דרשו, 4; וראה שם, 5]
מהו סימן יובש - התפוררות על ידי זריקה או על ידי גלגול?
מותר לעסוק בדברי קדושה בסמוך לצוֹאה יבֵשׁה לחלוטין. ונחלקו חכמים אם סימן היובש הוא כשהצואה מתפוררת לפירורים דקים בעת זריקתה, או כשמתפוררת לפירורים דקים בעת גלגולה על פני משטח כלשהו. בשולחן ערוך פסק כדעה הראשונה, והרמ"א פסק כדעה השניה; ויש מהאחרונים שכתבו כי צריך להחמיר כשתי הדעות, דהיינו לבדוק שהיא מתפוררת הן על ידי זריקה והן על ידי גלגול. [סימן פב, ס"ק א, וביה"ל ד"ה ויש וד"ה וכן]