היום נלמד: ה'קוּלוֹת' המיוחדות בטבילת ידים לסעודה
יום רביעי י"ח באלול תשע"ו
מהו דין 'הַמְשָׁכָה' המכשיר מים שאובים לטבילה?
מקוה מים כשר לטבילה רק כשיש בו ארבעים סאה (0.332-0.574 מ"ק, לשיטות השונות) מים שלא נשאבו בכלי. אולם, אם יש בו יותר מעשרים סאה מים שאינם שאובים בכלי, ניתן להשלימו עד ארבעים סאה ממים שאובים שהוכשרו ב'הַמְשָׁכָה', כלומר, המשכת המים על הקרקע. והיינו שלא ישפכו את המים למקוה ישירות מתוך הכלי, אלא יעשו חריץ בקרקע באורך של שלושה טפחים (24-28.8 ס"מ, לשיטות השונות) לפחות, וישפכו מהכלי לתוך החריץ, והמים יזרמו דרכו אל המקוה. ובטבילת ידים לסעודה, אף אם כל המים שבמקוה נשאבו בכלי והוזרמו אליו באמצעות המשכה, הטבילה כשֵׁרה. [סעיף ז וס"ק מ-מב]
זרם של נוזלים המועברים מכלי אל כלי - האם הוא נחשב כחיבור בין הכלים?
בנוגע לרוב ההלכות, זרם של נוזלים המועברים מכלי אל כלי אינו נחשב כחיבור בין הנוזלים שבכלי האחד לנוזלים שבכלי השני, בין לקולא ובין לחומרא. זרם כזה מכונֶה 'נִיצוֹק'. ולפיכך, מקוה שאין בו ארבעים סאה, וניצוק מחברו למקוה כשר - אין המקואות נחשבים כמחוברים, וטבילה במקוה החסר אינה מטהרת. אולם, לענין טבילת ידים לסעודה, דעת רוב הפוסקים שניצוק נחשב כחיבור, ולכן אם יש זרם המחבר בין מקוה כשר, ים, נהר, או מעיין, לבין מים הנמצאים בכלי, ניתן לטבול את הידים בכלי. ויש חולקים, ובשעת הדחק ניתן להקל. [סעיף ז וס"ק מה-מז; וראה ביאורים ומוספים דרשו, 50]
האם ניתן ליטול ידים לסעודה ישירות מתוך הברז?
כפי שלמדנו, נטילת ידים לסעודה צריכה להעשות בכלי, ולכן אין ליטול ידים מתוך ברז הקבוע בקירות הבתים בימינו - ואף על ידי פתיחתו וסגירתו בכל שפיכה על הידים - כיון שהן הצינור המוליך את המים והן הברז אינם נחשבים ככלי. ויש שהקלו בשעת הדחק ליטול מתוך הברז, בתנאים מסוימים, אך לדעת פוסקים רבים אין להקל בכך. ואף אם הצינור מוליך מים מדוד הנמצא על הגג, אין ליטול ידים מתוך הברז, אם משום שבמקרים רבים הדוד אינו נחשב ככלי לענין זה, ואם משום שמעבר המים דרך הצינור והברז פוסל את הנטילה. וראה עוד בתקציר למחר. [ביאורים ומוספים דרשו, 52]