דוד בלוי
חודש לאחר האסון הנורא במירון, זכיתי השבוע בחסדי ה' להיפגש לראשונה עם אחד מניצולי האסון במירון שזכיתי בעזרתו יתברך להציל, בפגישה המרגשת סיפר לי הבחור סיפור מדהים ונפלא ואני רוצה לשתף אתכם גם, הבחור למד עד חג הפסח האחרון בישיבה בצפון הארץ, ולאחר חג הפסח הוא החליט שהוא חייב לעשות חיזוק בלימוד כפי שנהוג בישיבות הליטאיות, מאחר שבישיבה בו הוא למד כבר חלק מהבחורים התחתנו וזה גם מוריד קצת את החשק וההתלהבות בלימוד, החליט הבחור לחפש ישיבה אחרת במרכז הארץ לחיזוק
לאחר בירור על ישיבה טובה הוא הלך ונבחן לישיבה טובה במרכז הארץ, ובערב ל"ג בעומר קיבל טלפון עם הבשורה משמחת שהוא התקבל לישיבה החדשה, ובעז"ה אחרי חג השבועות הוא יממש את הרצון הטוב וההחלטה להתחזק בלימוד התורה, מיד לאחר השיחת טלפון הוא החליט שלמרות שיש לו שתי חתונות של חברים שהתקיימו בליל ל"ג בעומר, הוא החליט שהוא יוצא למירון להתפלל אצל הרשב"י ביום ההילולא, כהכנה טובה לקראת החיזוק בישיבה החדשה
ואז הכל קורה כשהוא יורד מההדלקה של האדמו"ר מתולדות אהרן, הוא מרגיש את עצמו נמצא בתוך דוחס של מאות אנשים בלי אפשרות לזוז לשום מקום, עד שהוא הרגיש שהוא כבר לא שורד, וכשהוא רואה את כל זה למול עיניו, הוא אומר לעצמו במילים הללו ברגעיו הכמעט אחרונים "רבונו של עולם אני רואה שאני עכשיו הולך למות, מילא אני בחור צעיר, אבל מה יהיה עם החיזוק שלקחתי על עצמי בלימוד"
שמע ה' את נאקתו, ופתאום באותם רגעים זיכני הבורא יתברך שמו להגיע לשמה כחובש מארגון "הצלה" מד"א, לירידה איפה שנפלו האנשים ואני רואה שם ערימה של אנשים שלא ניתן לתאר במילים איך זה היה נראה, ואני רואה למול עיני את הבחור היקר הזה נלחם על הנשימות האחרונות שלו, כשמעליו הרבה אנשים, ורק ראשו וידיו מציצות בחוץ, והוא מסמן לי עם היד לעזרה, באותו שבריר של שניה תפסתי אותו ומשכתי אותו בכל כוחי ובכוחות על-אנושיים שקיבלתי באותם הרגעים, כשמעליו ומתחתיו כבר כולם היו ללא רוח חיים, והשיבו את נשמתם הטהורה לבורא עולמים.
בס"ד הקב"ה נתן לי את הזכות ואת הכוח והמוח לעשות את מה שצריך ואיפה שצריך ברגע ובזמן הנכון, השכבתי אותו על הרצפה מאחורי הערימה, בדקתי לו דופק וראיתי שיש דופק, וכן בדקתי והבחנתי שהוא מעורפל הכרה, מיד קרעתי את בגדיו בשביל לשלול חבלות בגופו עם מספריים שהיו עלי כעזרה ראשונה באפודה של הצלה, ולאחר ששללתי חבלות, ראיתי על ידי תיק עזרה ראשונה, פתחתי אותה ושמתי עליו מסכת חמצן בשביל לעזור לו לנשום, ומיד ביקשתי ממתנדבים נוספים שיביאו אלונקה, והעלנו אותו יחד על האלונקה. משם הוא פונה לביה"ח זיו, ובס"ד כשהגיע לביה"ח לאט לאט הוא התעורר וחזר לעצמו בס"ד ללא פגע, ומאז הוא עומד ונרגש עד מאוד, ומבין את חסדי ה' הגדולים, שהציל אותו הקב"ה ברוב רחמיו וחסדיו, והכל בזכות אותו רצון טוב להתחזק בלימוד. כמובן שמיד לאחר חג השבועות הוא נסע, והתחיל ליישם את החיזוק שלקח על עצמו בלימוד התורה בישיבה החדשה.
אין מילים בפי רק לומר לאבא שבשמים תודה ושוב תודה על הזכות הגדולה שנפלה בחלקי בסיפור המרגש הזה, ועל הזכויות הרבות שאני זוכה מידי יום בס"ד להציל אנשים, "עד הנה עזרונו רחמיך, ואל תטשנו ה' אלוקינו לנצח"… כמה חיזוק עצום זה נתן לי באופן אישי לראות במוחשיות כמה הקב"ה מחשיב כל זיק של רצון לחיזוק.
יהי רצון מלפני אבינו שבשמים שנזכה תמיד להתחזק בתורה ויראת שמים טהורה, ונזכה לכל הישועות ברוח ובגשם לאורך ימים ושנים טובות, וימלא השם כל משאלות לבנו לטובה ולברכה.