יום שני י"ד בטבת התשע"ח
האם ניתן לכתחילה לאכול מיני מזונות לפני סיום 'שנים מקרא'?
על פי הקבלה יש להשלים את קריאת 'שנים מקרא ואחד תרגום' בערב שבת, ויש אומרים שלכתחילה יש להתחיל בערב שבת ולסיים בשבת. ולהלכה, ראוי לסיים את קריאת שמו"ת לפני קריאת התורה בשבת. ומי לא עשה כן, מצוה מן המובחר שיסיים את הקריאה לפני אכילת סעודת שחרית של שבת, וזאת על פי המובא במדרש, שרבי יהודה הנשיא ציוה על בניו שלא לאכול פת בשבת עד שיסיימו את קריאת שמו"ת. וצוואה זו הינהּ כעין 'הידור', מחשש שהסעודה תימשך ולא ישלים את הקריאה לאחריה, ולכן אין לצוּם משום כך עד לאחר חצות – דבר האסור בשבת – או לעכב אורחים התאבים לאכול; וכן ניתן לאכול אכילת עראי – כגון מיני מזונות – לפני סיום הקריאה. [שו"ע רפה, ד, משנ"ב ט, שעה"צ יד, וביה"ל ד"ה קודם, וד"ה ישלים; ביאורים ומוספים דרשו, 25]
מדוע ניתן בדיעבד לסיים 'שנים מקרא' עד ליום שלישי?
כאמוּר, מצוה מן המובחר לסיים את קריאת 'שנים מקרא ואחד תרגום' לפני סעודת שחרית של שבת. ומי שלא סיים לפני הסעודה, יסיים את הקריאה עד לתפילת מנחה, שבה מתחילים לקרוא את הפרשה של השבוע הבא; ויש אומרים שאף לאחר שכבר התקיימו מנינים לתפילת מנחה, רשאי אדם לסיים את קריאת שמו"ת עד שהוא עצמו יתפלל מנחה וישמע קריאת התורה. ובדיעבד, אם לא סיים עד המנחה, יעשה זאת עד לסוף השבת. ובדיעבד, יש אומרים שיכול לקרוא שמו"ת עד לסוף יום שלישי שבשבוע הבא, כיון ששלושת הימים הראשונים של השבוע 'שייכים' מעט לשבת שלפניהם. ויש אומרים שניתן לקרוא עד ליום שמחת תורה, שבו מסיימים הציבור את התורה. [שו"ע רפה, ד, משנ"ב י-יב; ביאורים ומוספים דרשו, 26-27]
האם צריך כל יחיד לקרוא את ההפטרה לפני קריאתה בציבור?
לאחר קריאת 'שנים מקרא ואחד תרגום', אין חובה לקרוא גם את ההפטרה של פרשת השבוע, אולם, יש שנהגו לקוראה, כיון שברוב המקומות נוהגים שהעולה למפטיר הוא הקורא את ההפטרה, וראוי שההפטרה תהיה שגורה בפי כל אדם, למקרה שיעלוהו למפטיר. וכיון שזוהי הסיבה למנהג זה –מי שלא קרא את ההפטרה לפני קריאתה בציבור, אינו צריך לקוראה לאחר מכן; וכמו כן, במקומות שבהם ה'בעל קורא' קורא את ההפטרה מתוך קלף, והעולה למפטיר אינו משמיע לציבור, אין צורך לקרוא את ההפטרה. וכן אין צורך לקרוא את התרגום של ההפטרה. ואין חובה או מנהג לקרוא 'שנים מקרא' את פרשיות המועדים, או 'ארבע פרשיות'. [שו"ע רפה, ז, משנ"ב יט, ושעה"צ כ; ביאורים ומוספים דרשו, 34 ו־36; וראה משנ"ב קלט, ג]