יום חמישי י"ז בטבת התשע"ח
מדוע צָם רבי יהודה החסיד בכל שבת?
יש אומרים שאדם שהאכילה מזיקה לו, ועונג הוא לו להמנע מאכילה – לא יאכל בשבת, ואדרבה, קרוב הדבר לאיסור. ואם אכילת 'כזית' בלבד אינה מזיקה לו, חייב לאכול כזית כדי להמנע מתענית בשבת. והיו חסידים ואנשי מעשה – ובהם רבי יהודה החסיד – שנהגו לצוּם בשבת, מחמת שהיו צמים במשך כל השבוע, והאכילה ביום השבת הסבה להם צער בשל השינוי מרגילותם; ואף היתר זה אינו אלא כאשר גם אכילת כזית בלבד גורמת לצער.
[שו"ע רפח, ב-ג, משנ"ב ג, וביה"ל ד"ה צער]
על מה מותר לבכות בשבת?
אסור לבכות בשבת, אך מי שהבכי גורם לו ל'עונג' במידה מסוימת, רשאי לבכות. יש אומרים שההיתר הוא רק כשהבכי בא מחמת דביקות בהשי"ת, כמצוי בשעת תפילה בכוונה, או לימוד עניינים מסוימים הקשורים בדביקות בה'; וכפי שאמרו חכמינו ז"ל על רבי עקיבא שבשעה שקרא שיר השירים בשבת היו עיניו זולגות דמעות. אולם, יש אומרים שמותר לבכות גם כדי לתת פורקן לצער שבלב, כיון שעל ידי הבכי ירווח לו, ומוטב שיבכה שעה אחת, משיצטער במשך כל היום.
[שו"ע רפח, ב, ומשנ"ב ד; ביאורים ומוספים דרשו, 8]
האם בזמננו צריך להתענות 'תענית חלום'?
חכמינו ז"ל אמרו שהחולם חלום רע שיש בו ממש לרמֵּז על רעה העתידה לבוא, יתענה 'תענית חלום' ויעביר את היום בתשובה, בתורה ובתפילה, וכל זה יועיל לכפרה ולביטול הגזֵרה. ומי שחלם בעניָן שהרהר בו ביום, או שאכל הרבה לפני השינה, או שהיה שרוי במשך היום בצער רב – אין בחלומו ממש ואינו צריך להתענות. ותענית זו רשות היא ולא חובה. ויש שהורה כי בזמננו אין להתענות כלל 'תענית חלום', אלא לומר את התפילה להטבת חלום הנאמרת בשעת ברכת כהנים.
[שו"ע רפח, ד; ביאורים ומוספים דרשו, 11, 12 ו־14]