"וְנֹ֕חַ מָ֥צָא חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י ה'"
נח איש צדיק תמים היה בדורותיו
הגה"צ רבי יצחק קורלנסקי זצ"ל, מפארי גידולי נובהרדוק, סיפר שראה פעם את רבו ה'סבא מנובהרדוק', מרן הגאון רבי יוסף יוזל הורביץ זצ"ל, מתעמק בינו לבין עצמו קרוב לרבע שעה, והיה נראה כי דבר מה מטריד את מנוחתו. כשהבחין בו ה'סבא' אמר לו בנימת שאלה: "הכיצד זוכים למצוא חן בעיני השם"?!…
רבי שמשון רפאל הירש (בפירושו על התורה) כותב שמעלת מציאת חן בעיני ה' יתברך היא המעלה היותר גדולה: "אדם שמצא חן בעיני ה', הגיע אל השלמות העליונה, שאדם יכול להשיג לפני ה'!…"
מוטל איפוא גם עלינו להעמיק ולהתבונן בכך, כיצד אכן זכה נח למצוא חן בעיני השם, ומתוך כך נלמד כיצד נזכה גם אנו למעלה נשגבה זו שאין שלימות עליונה ממנה.
נציע כמה דרכים שנאמרו בחז"ל, כיצד זוכים למציאת חן בעיני השם:
חז"ל במדרש (בראשית רבה פרשה כו) דורשים את הפרק הראשון שבתהילים על נח. בין הדברים מתואר מה היו מעשיו של נח קודם שנכנס לתיבה, שבגינם זיכה אותו הקדוש ברוך-הוא שתינצל הבריאה על ידו:
מבואר מדברי חז"ל שבזכות כך שהיה נח עוסק בתורה זכה ששתלו הקדוש ברוך-הוא בתיבה. אף שעדיין לא ניתנה תורה, היה הוגה דבר מתוך דבר ותורה מתוך תורה (כמבואר בירושלמי מגילה א, יא), עד שרבי יהודה דרש עליו את הפסוק 'ובתורתו יהגה יומם ולילה'!
הרי שזכות התורה הביאה אותו למצב של 'מציאת חן בעיני השם'!
***
דבר זה מצאנו במסכת כתובות (עז, ב):
בזמן האמוראים היה מצוי שרץ טפיל שהיה נכנס לתוך קרום המוח, במקום שמוחו של תינוק רופס. שרץ זה היה גורם לתסמינים קשים המבזים את האדם שנדבק ממנו: עיניו היו דומעות, חוטמו היה נוזל ועוד. חולים אלו נקראו 'בעלי ראתן' והיו מדבקים ביותר, ומדין 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם' היו האמוראים נוקטים במשנה זהירות לא להתקרב אל אדם שחלה במחלה קשה זו.
הגמרא מספרת שרבי יוחנן היה מכריז שלא להתקרב לחולים אלו. רבי זירא הקפיד שלא לשבת במקום שהרוח הנושבת עליו מגיעה מבעלי ראתן. רבי אליעזר הקפיד שלא להיכנס לאוהליהם של בעלי ראתן. רבי אמי ורב אסי החמירו אף שלא לאכול מביצים שבאו מהמבוא שמתגורר בו בעל ראתן.
אולם אחד היה שהראה בפני כל שאינו חושש מחולי זה, היה זה רבי יהושע בן לוי. הגמרא אומרת שהיה יושב ועוסק בתורה ומתדבק בהם תוך כדי לימודו. הנימוק לכך היה שהלוא הכתוב (משלי ה, יט) מכנה את התורה: 'אילת אהבים ויעלת חן', עשה רבי יהושע בן לוי קל וחומר בעצמו: מה התורה מעלה חן על לומדיה גם כאשר לא היה על פניהם חן קודם, כיצד תיתכן שהיא לא תגן עליהם מפני המחלה שגורמת לסילוק החן.
הנה כי כן, מבואר בדברי חז"ל, שהתורה היא היא שנוסכת חן על לומדיה. בכך נוכל ללמוד גם מה היא הסיבה שבגללה זכה נח לנשיאות חן, משום שעסק בתורה.
***
אבי מורי זצ"ל, נמנה במשך כמה שנים על שומעי ליקחו של הגה"צ רבי אליעזר אליהו דסלר זצ"ל, משגיח ישיבת פוניבז'. הוא מספר שהרב דסלר התבטא פעמים רבות בשיחותיו, לפרקים גם באוזני בני הישיבה, שביכולתו להבחין על פניו של אדם אם למד היום אם לאו, שכן אדם שלמד במשך היום פניו מפיקים חן מיוחד!
וסיפר את שהעיד בזה תלמידו הגאון רבי יעקב אדלשטיין זצ"ל, שכאשר התמנה לרבה של רמת-השרון, הוצרך בוקר אחד להתעסק בעניין ציבורי מסויים שלא סבל דיחוי, ופנה לדרכו מיד לאחר תפילת שחרית, וכששב לפני הצהרים מעיסוקו נכנס לחדרו של הרב דסלר לצורך ענין מסויים, ותוך כדי השיחה חזר בפניו הרב דסלר על הדברים: "מכיר אני על הפנים של כל אחד האם למד תורה היום או לא".
כששמע כך רבי יעקב העיז לשאול את המשגיח אם אכן ביכולתו לזהות על פניו אם למד היום, ושאל את המשגיח ביראת הכבוד: "יאמר נא רבינו, האם למדתי היום או לא?…" הרב דסלר הביט בעיניו הקדושות על פניו של רבי יעקב, ולאחר עיון קל אמר: "הן! אמנם למדת תורה היום!"
רבי יעקב הביע פליאה בפני רבו: "היום עסקתי אך ורק בעסקי מצוה, ולא יכולתי לשבת וללמוד כלל". אך הרב דסלר התעקש ואמר: "על פניך ניכר הרושם שלמדת היום! והציע לתלמידו: "תשב עם עצמך ותתבונן היטב מה עשית בכל רגע ורגע מזמניך מהבוקר ותבחין שאכן כן למדת, אולי אמנם מעט, אבל על כל פנים ודאי למדת היום!" – קבע בפסקנות.
כמצוותו ישב רבי יעקב עם עצמו ודקדק בכל רגע ורגע מה עשה מהבוקר. לפתע נזכר שכאשר הגיע בבוקר לישיבה פלונית כדי לפגוש שם מישהו, נכנס להיכל בית המדרש והבחורים שעמדו שם שוחחו בדברי תורה, והוא התפלפל עימם בסוגיא בה אחזו.
את מסקנתו השמיע בהתפעלות באוזני המשגיח הרב דסלר, שאכן הוא צדק בהבטה שלו. אך המשגיח לא התפעל כלל: "אין זה חידוש עבורי!…" אמר, "על פניך ניכר הרושם שלמדת תורה היום…".
ביטוי מבהיל ונדיר מסוגו שמע הרה"צ רבי אליהו ראטה זצ"ל, מפי רבו הגאון הקדוש רבי שלמה מזוועהיל זצ"ל, שאמר: "נכנסים אלי אנשים שנראים כצורת בהמה, בגלל שלא פתחו גמרא באותו היום".
רבי שלומק'ה כידוע היה נזהר עד מאוד שלא לשמוע ובודאי שלא להתבטא בשום ביטוי שיש בו משמעות שלילית על יהודי באשר הוא. אך כאן באמרה זו יצא מגדרו, ואמר זאת לא אחת. כנראה שהדבר הפריע לו מאוד, ורצה שידעו על כך.
נפלא! התורה נמשלה ל'יעלת חן' שמעלה חן על לומדיה. יש בה כח לפשט את העקמומיות שבלב, לטהרו, לעדן את הנפש ולגרום לפנים לקבל גוון רוחני זך ואציל יותר. צדיקים וקדושים בעיני הבדולח שלהם הבחינו בכך בהבטה אקראית על פני האדם.
סיבה נוספת מבוארת בחז"ל, בגללה זכה נח למציאת חן, היא הענוה!
התורה מעידה בנח: "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו". כתב על כך רש"י (במסכת עבודה זרה ו, א): "תמים – עניו ושפל רוח".
הרי שהענוה היא סיבה שבגללה זוכים למצוא חן ולהיות אהובים בעיני השם!
הגה"צ רבי אריה לוין זצ"ל, היה נוהג תמיד להזכיר בערגה מיוחדת את השיחות שזכה לשמוע מפי גאון המוסר רבי איצל'ה פטרבורגר זצ"ל, מגדולי תלמידיו של אבי תנועת המוסר מרן רבי ישראל מסלאנט זצ"ל. הוא עלה לארץ ישראל מרוסיה בערוב ימיו והתגורר כשלוש שנים 'בחצר שטרויס' הידועה.
מידי שנה כשהגיעו ימי הרחמים והסליחות, היה דורש בחצר ביתו שיחת מוסר ודברי התעוררות לפני אנשי ירושלים. המונים היו מתאספים לשמוע את דבריו בצמא ובתשוקה עזה. הדברים עשו רושם כביר על השומעים, ורבים נמשכו מכך לשיטת המוסר. אחד הבאים היה זה כאמור רבי אריה.
רבי אריה ציין ששיחה אחת חרוטה בזיכרונו באופן מיוחד. היא השיחה שעסקה בענין מציאת חן בעיני הקדוש ברוך-הוא. כשבסוף השיחה הפטיר רבי איצל'ה: "כיצד זוכים למצוא חן בעיני השם יתברך? שלמה המלך מגלה לנו את הסוד: 'ולענוים יתן חן' (משלי ג, לד), מי שאינו מתגאה במעלותיו ובמידותיו, ונוהג בענווה ובהכנעה הוא הוא הזוכה למצוא חן בעיני השם יתברך!…"
כשביקרתי פעם בלונדון בביתו של הנגיד הגאון רבי שמעון הירשלר שליט"א, הראה לי מהנמצא בגנזיו מכתב נדיר מגאון הדורות רבי עקיבא איגר זצ"ל, הממוען לאחד מגדולי הזמן, שבשאלתו הכתיר את רבי עקיבא איגר בתארים מופלגים, וכשהשיב לו פתח כמתפלא על התארים שהעניק לו, וכתב על עצמו בכזאת השפלה שלא ניתן לעלות על הכתב.
העתקתי בזמנו לעצמי את נוסח המכתב, והראתי זאת לגדולי ישראל – מרן ה'סטייפלער' זצ"ל וראש הישיבה הגרא"מ שך זצ"ל. שניהם כאחד הביעו התפעלות מיוחדת מגודל הענווה המופלגת של רבי עקיבא איגר.
וכבר מיוחסת האמרה לאחד מגדולי ישראל, כי מה שזכה רבי עקיבא איגר שתורתו תתקבל בכל תפוצות ישראל ללא עוררין, באופן שאין לו אח ורע בדורות האחרונים, היא אודות לענוותנותו הגדולה, שכל ספריו מלאים באמירות של שפלות. לאחר שכותב את קושיותיו קושיות הברזל העצומות, הוא מרבה לסיים בנעימה קדושה בסגנון ידוע: "וה' יאיר עיני", "ולא זכיתי להבין", "דבריהם נעלמו מקטן כמוני", "דעתי קצרה מהבין דעתו הרחבה" וכדומה.
סיפר הגאון רבי בנימין זאב יעקבזון זצ"ל, רב בשכונת פאג"י בירושלים, שבצעירותו בהיותו בוילנא, זכה פעם אחת להימצא ביחידות בחדרו של גאון הדור מרן רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי זצ"ל, בעל ה'אחיעזר'.
השהות במחיצתו של רבי חיים עוזר לימדה אותו מושגים במידת הענוה. רבי חיים עוזר ישב אז מרוכז ומהורהר, ובנוכחותו של רבי בנימין זאב החל להוכיח את עצמו באופן נוקב, על שפלות ערכו בתורה ועל מצבו הרוחני הטעון שיפור.
הרבנית שהיתה בסמוך ושמעה את הדברים יוצאים מפי בעלה הגדול, נרעשה, וזעקה לעברו: "רבי חיים עוזר! האין גבול לענוה?!…"
ורבי חיים עוזר משיב לעומתה: "רֶעֶבּצִין! אדרבה אשמח אם תאמרי לי את מה הוא הגבול לענוה, כדי שאוכל לנהוג על פיו. אלא שגם את אינך יודעת באמת מה הוא הגבול לענוה… כי אכן כך הם פני הדברים, אין גבול לענוה!…"
אין גבול לענוה!
(מתוך הספר 'אוצרותיהם אמלא')