"עקב היתה רוח אחרת עמו" (יד, כד)
אחי ר' אברהם יצחק התלבט אם מוטל עליו להשתתף בשמחת ברית לאחיין שלו [מצד אשתו], או שכיון שבשעה זו אמור למסור שיעור בישיבה פטור מלהשתתף בברית, אבא פסק לו שעליו למסור את השיעור ולא להשתתף בברית. והנה במהלך הברית הופיע אבא לאולם ללא כל הזמנה, בעלי השמחה הופתעו, ואבא הסביר להם שהרגיש צורך לומר להם שמה שבנו ר' יצחק אינו משתתף בברית זהו משום מה שהוא הכריע לו, וממילא כיון שהוא פטר אותו מרגיש צורך להשלים את השמחה במקומו…
בהזדמנות מסוימת השתתף אבא במסע למקומות התורה שחרבו בליטא, לפני המסע נפגש עם יהודי בשם ר' מאיר וונדר שבקיא בעניין, ובירר אצלו פרטים גאוגרפיים וטכניים. לאחר שחזר אבא מהנסיעה, הרגיש צורך מצד הכרת הטוב לנסוע במיוחד ליהודי הנ"ל ולעדכן אותו בפרטי המסע, מה היה ולהיכן נסעו. כשסיפר לנו אותו יהודי את הסיפור, אמר בהתפעלות שהוא עוסק במקצוע זה שנים רבות, וזוכר רק מקרים בודדים שאנשים חזרו לשתף אותו בפרטי נסיעתם.
אבא החשיב באופן מיוחד את הקשר בין צוות הישיבה לבין הורי התלמידים, והיה מתאונן על כך שיש הורים ששומע את קולם לראשונה בזמן נישואי בנם… והיה אומר על כגון אלו בבדיחותא שישנם הורים שמברכים 'ברוך שפטרני' ב' פעמים, גם בזמן בר המצווה, וגם בזמן ששולחים את בנם לישיבה….
מטעם זה יזם אבא במוצאי שבת מידי תקופה כעין 'אסיפת הורים', בה היו מתאספים הורי התלמידים בחדר האוכל של הישיבה בצוותא חדא עם רבני הישיבה, כאשר רבני הישיבה נושאים דברים בפניהם על חשיבות הקשר של ההורים עם הישיבה. לאחר מכן אף היו עולים חלק מההורים לראות את בית המדרש ואף את החדר של בנם – וכל זאת על מנת לחזק את הקשר [יש לציין שהיו שניסו להניא את אבא מאסיפות אלו באומרם שזה אינו מקובל בישיבות. אך אבא נשאר בדעתו. יש לציין שבמהלך השנים ישיבות נוספות למדו מהישיבה והחלו לעשות כן].
כמו"כ מספרת אחותי שלפני אסיפות הורים, הייתה נוהגת להתקשר לאבא לקבל הדרכה מה לומר להורים, ותמיד היה אומר לה שתסביר להורים את הצורך החיוני של שמירת הקשר בין ההורים לבין המחנכים.
הנהגה מעניינת שראינו בקביעות אצל אבא – בתפילת שמונה עשרה היה החזן כמובן וכנהוג ממתין לאבא שיסיים תפילתו. אמנם לפעמים היה החזן מעט מאריך בתפילת הלחש. אבא שלא רצה שהחזן יחוש בלחץ ובאי נעימות, היה מעמיד פנים כאילו עדיין לא סיים תפילתו ולא היה פוסע עד שקלט בזווית עינו שהחזן גמר את תפילתו בלחש……
אבא היה דואג תמיד למלויו שיאכלו וישתו, ולמרות שמקומו היה תמיד בשולחן המזרח כאשר הינו מוקף ברבנים חשובים, לא שכח את המלווים ודאג שיאכלו וירגישו בענינים. ומספר תלמיד שליווה את אבא לאירוע ענק של אחת החסידויות הגדולות, אבא כמובן הובא אחר כבוד לשולחן המזרח ומיד הגישו לפניו עוגה כתשורה מהאדמו"ר, אבא מיד חתך את העוגה לשניים ושלח חתיכה נכבדת ממנה לתלמיד המלווה, היה זה מפעים שאף כשיושב ומוקף בכבוד גדול לא שוכח הוא את הבחור שליווה אותו.
הנהגות מרוממות אלו ספג אבא בבית אביו הגדול, וכפי שסיפר פעם אבא: פעם כשהייתי בשוויץ, היה שם רב אחד מאוד חשוב, אשר ניגש לכבד אותי באופן מיוחד, כששאלתיו מה כל הכבוד הזה, נענה ואמר שפעם הוא היה בכנסייה הגדולה שבארץ ישראל, והמשגיח ר' מאיר זצ"ל ישב לצדו, והנה המשגיח קם ויצא מהכנסייה באמצע האסיפה, ולאחר מחצית השעה שב לכנסייה והתיישב שוב לידי, וישב שם כמה דקות ולאחר מכן קם נפרד ממני וברכני לשלום ויצא לדרכו. כאשר שאלתי את בני הבית מה פשר הנהגה זו שיצא וחזר, הם אמרו שהמשגיח כשקם בפעם הראשונה כבר הלך לביתו, אך נזכר לפתע ששכח להיפרד ממני, אי לכך סב המשגיח על עקבותיו חזר לכנסיה והתיישב לידכם למשך כמה דקות, ואז נפרד מאתכם ושב לביתו. כאשר שאלו לאחר מכן את המשגיח וכי עד כדי כך יש לטרוח ולחזור. השיב המשגיח שללא ספק יש לטרוח ולחזור.
אבא הגיע להשתתף באירוע מסויים. בכניסה לאולם עמד אברך צעיר והציע להשיבו לביתו ברכבו, אבא הודה לו על הצעתו הנדיבה, אך אמר לו שרק עתה הגיע לאירוע. לאחר כמה צעדים חזר לאברך הנ"ל והתעניין מתי קנה את הרכב וכו'. ואומר האברך שהרגיש בבירור שאבא שם לב שהינו מצפה ליחס על הרכב החדש ולכן חזר והתענין על מנת לשמחו ולתת לו את היחס לו ציפה.
מנהל מפעל הסמוך לישיבה הביא לאבא ספר שכתב על אביו ז"ל, אבא כדרכו התעניין והודה לו על כך, ומספר הנ"ל בהתפעמות: ערב אחד הפלאפון שלי מצלצל, היות והמספר לא היה מזוהה לא עניתי, לאחר שראיתי את אותו מספר כמה פעמים, חשבתי שכנראה זהו דבר דחוף, ועניתי. לתדהמתי על הקו היה רבי משה חדש, שלמרות שכבר שיבח את הספר בשעה שקיבלו, הרגיש צורך גדול לשוב ולשבח בפני את הספר הנפלא…
יהודי תלמיד חכם אשר התגורר בסמיכות לישיבה בהיותה בשכונת עזרת תורה, מספר בהתפעמות שאחד מבניו אמור היה לחגוג את חגיגת בר המצוה בחול המועד סוכות, הוא ניגש לבקש מאבא לחגוג את האירוע בסוכת הישיבה, אבא בירר שזה לא ביום בו מתקיימת שמחת בית השואבה בישיבה ונתן את אישורו. דא עקא שבסיבות מסיומות נאלצו לבסוף לשנות את יום שמחת בית השואבה לאותו יום של בר המצווה. הלה ניגש לאבא ואמר שאם כן מובן מאליו שעליו לחפש מקום אחר. אך אבא לא הסכים ואמר הלא סיכמתי עמך ומוטל עלי לעמוד בדיבורי. הלה התעקש ואמר שזה לא יתכן שהרי כל עיקר מטרת בניית הסוכה הינה לצורך חגיגת שמחת בית השואבה, אך אבא עמד על שלו ואמר לו שבשנה זו המסיבה תתקיים בסוכת ביתו. ואף הוסיף שיתלה מודעת בקשה מבני הישיבה לא להיכנס לסוכת הישיבה עד גמר חגיגת בר המצוה !
מספר תלמיד: פעם באו להתפלל בשבת בישיבה שני ראשי ישיבות מחו"ל. לאחד מהם היו תלמידים רבים באזור, ומשום כבוד רבם באו להתפלל בישיבה. לאחר התפילה ניגשו התלמידים הללו לרבם לברך ולהתברך, ואילו ראש הישיבה השני נותר לבדו, רה"י שם ליבו לכך, ומיהר בטבעיות לסדר את תנועת האנשים, שיעברו אף דרך ראש הישיבה השני !
מספר יהודי מברכפלד: רה"י התארח פעם בברכפלד, וזכיתי לקחתו במוצ"ש לנסיעה פנימית בתוך ברכפלד, יחד עם רה"י הייתה אף הרבנית ועוד שני בחורים, ורציתי לקחת את רה"י מקדימה ואת הרבנית מאחורה, והבחורים אמרו שהם יסתדרו להגיע לשם לבד [שהם צעירים וזה לא כ"כ רחוק וכו'], אך רה"י התנגד בתוקף ואמר וכי כך עושין לבני לוויה, אמרתי לרה"י שזו נסיעה קצרה ואני יכול לשוב ולקחת את הבחורים, אך רה"י אמר לי שמדוע שאטרח, ומיד התיישב מאחור וממש הצטופף עם הבחורים, וביקש מהרבנית שתשב מקדימה [יש לציין שהנהגה זו חזרה על עצמה פעמים נוספות, ואף לבחורים שלא ליוו אותו, וכפי שנשלח למערכת].
מספר תלמיד הישיבה רבי שמואל רפאלי: אבי סייד את הישיבה, בתשלום כמובן. לאחר שנים רבות עשיתי קידוש בישיבה לרגל הולדת ביתי, ואבי השתתף בשמחה, רה"י בדבריו לא שכח להודות לאבי על שלפני שנים רבות 'ייפה לנו את הישיבה'.
סיפר אחד מרבני הישיבה: בבחרותי למדתי באחת הישיבות המפורסמות בעולם כישיבה יוקרתית, לאחר נישואי למדתי כמה שנים בכולל של הישיבה. בהמשך השנים הוצאתי ספר, וביקשתי מרה"י שיכתוב לי הסכמה. כאשר באתי לקחת את ההסכמה, שאל אותי רה"י האם אני מרוצה ממה שכתב, השבתי לי שבוודאי אני מרוצה, ופניתי לצאת מהחדר, אך רה"י קרא לי לחזור אליו, ואמר לי לאחר שכתבתי את ההסכמה שמתי לב שיכול להישמע מנוסח ההסכמה שלמדת אף בתור בחור בישיבתינו, ואם זה מפריע לך אתה בהחלט יכול למחוק שורה זו !
מספר אחד מתלמידי הישיבה: נוהג הייתי לכתוב במחברת את כל שיעורי רה"י, מעט לאחר אירוסי, רה"י אמר לי שרוצה לראות את המחברת הנ"ל. לא הבנתי את רצונו, שהרי היו בחורים נוספים וחשובים ממני שכתבו את השיעורים בצורה טובה יותר, אך כמובן נתתי לו את המחברת. לאחר זמן מועט באתי לבקר את רה"י יחד עם כלתי, והנה תוך כדי הדברים, רה"י הוציא את מחברתי והתחיל לשאול כמה שאלות על הנכתב בה, והוסיף בהדגשה יתירה את התפעלותו ממנה. רק אז הבנתי את מטרת בקשתו
זהירותו בכבוד הזולת
אחד התלמידים ניגש לפני העמוד כאשר כובעו מונח על ראשו בצורה מרושלת וזרוקה מאחורי ראשו, צורת חבישה שאבא מאוד לא אהב. אבא ניגש אליו ולחש באוזנו שיסדר את כובעו בצורה נאותה, אך הוסיף ואמר לו שלא יעשה זאת מיד אלא לאחר זמן מועט ובצורה טבעית, וזאת על מנת שבני ישיבה לא יבינו שהעיר לו על כך.
מספר חתנו ר' צבי פסח כהן : ראיתי פעם שדיברו לשון הרע בסביבתו, והוא נזעק, אבל לא אמר איך אתה מדבר והלא הנך עובר על איסור לשון הרע, אלא מה אתה מדבר עליו וכי הוא עשה לך משהו, מהיכי תיתי שאתה מספר עליו רע ?
פעם סבל אבא משושנה חמורה ברגלו, באותם ימים התקיימה שמחת נישואין של אחד מתלמידי הישיבה, אבא השתתף גם בחופה וגם בריקודים במאמץ מרובה. כשיצא מהחתונה כבר לא היה מסוגל ללכת, וביקש מכמה בחורים שיעזרו לו ללכת לרכב, תוך כדי ההליכה המאומצת הגיע אב החתן להודות לו על טרחתו המרובה, אבא אשר היה טרוד בייסורי ההליכה לא שם לב להגיב. לאחר שהתיישב ברכב, שם ליבו שבעצם לא הצליח להתייחס כראוי להודאת אב החתן, מיד קרא לתלמיד שהיה במקום וביקש ממנו שיילך בדחיפות לאב החתן וימסור לו ששמע מה שאמר לו, ושאף יאמר לו שיידע שמה שכה התאמץ להגיע לחתונה, זהו משום שמאוד מעריך את בנו.
אף כשהיה נראה לכאורה שאין מנוס מפגיעה, היה נחלץ מהמצב בחכמה מופלאה. מספר תלמיד הישיבה רבי אהרן רייך: בחוה"מ סוכות ביקרתי את רה"י בסוכתו, והנה הגיע בוגר לעשות חלק'ה לבנו והגיש לרה"י מספריים ושקית לנתינת השערות, רה"י היה בהתחבטות כאשר מצד אחד לא רצה לגזוז בחוה"מ, אך גם לא רצה לומר כלום כדי לא לפגוע באותו בוגר. מה נהדר היה לעקוב ולראות איך שרה"י לקח את המספרים ועשה עצמו כאילו גוזר וכאילו שם השערות בשקית וכו' והכל בטבעיות.