מֵהלכות הגעלת כלים
* מנהג ישראל מקדמת דנא שלא להכשיר כלי 'בן יומו' בהגעלה, מפני שחששו שמא יטעו ויגעילו כלי 'בן יומו' מבליעת איסור אף כאשר כמות המים אינה גדולה פי שישים מהכלי. אולם, מותר לכתחילה להכשיר כלי 'בן יומו' מבליעת איסור על ידי 'ליבון חמור', כיון שבהכשרה זו מתאכֶּלת הבליעה לחלוטין, שלא כבהגעלה, בה הבליעה נפלטת מהכלי אל מֵי ההגעלה.
* בהגעלת כלים לפסח, יש המהדרים להמתין שלושה ימים מעת השימוש בכלי לחמץ עד להגעלתו, ויש המהדרים אף לבצע את ההגעלה עצמה לפחות שלושה ימים לפני הפסח.
* בהגעלת כלים, אין להגעיל כלי בשרי וכלי חלבי 'בני יומם' בבת אחת, משום שפליטות הבשר והחלב פגועות זו בזו ומתערבות, ושבות ונבלעות יחד בשני הכלים, ונמצא שטעם בשר וחלב בלוע בכלי.
* בהגעלת כלים, אין להכניס אל המים כלים רבים בבת אחת באמצעות רשת כאשר הם נוגעים זה בזה, משום שאנו חוששים שבנקודת המגע בין הכלים לא ירתחו המים כנדרש.
באילו מים מגעילים כלים?
* לכתחילה יש להגעיל כלים במים בלבד, ובדיעבד, אם הגעילו כלי בנוזלים אחרים, לכתחילה יש לשוב ולהגעילו, אך בדיעבד, אם בישלו בו, או בפסח, שבו לא ניתן להגעיל כלי מחמץ, ניתן להקל.
* לא ניתן להגעיל כלים שבלעו איסור ב'חמי האוּר', דהיינו חום שמקורו באש, ב'חמי טבריה', דהיינו, מי מעינות רותחים שבטבריה, וכיוצא בהם, שמקור חוּמם הוא השמש ולא האש.
* כלי ש'בלע' טעם איסור, ב'כלי ראשון' שעל האש, ניתן להגעילו רק במים רותחים בכלי העומד על גבי האש. ואם הגעילוהו במים העומדים על האש אך אינם רותחים – צריך לשוב ולהגעילו.
* מים שהגעילו בהם כלי מאיסור, ויש בהם פי שישים מהכלי – למרות שהאיסור בטֵל בהם, אין להשתמש בהם לבישול ולשתייה.
מֵהלכות חמשת מיני דגן וקטניות בפסח
* את מצוַת אכילת מצה בליל הסדר, ניתן לקיים במצה העשויה מחמשת מיני הדגן: חיטה, שעורה, כוסמין, שבולת שועל ושיפון. אולם, לכתחילה יש לקיימה במצת חיטה.
* מצה העשויה מחיטה ומאורז – ניתן לצאת בה ידי חובת מצות אכילת מצה בליל הסדר, ולכתחילה יש להקפיד שבכל כמות של 'כדי אכילת פרס' שבמצה זו יהיה 'כזית' מהחיטה.
* גרגירי חיטה כשרים לפסח שהתערבו בהם גרגירים שהחמיצו מלחוּת הקרקע וכדומה, וכמוּת הגרגירים הכשרים היא פי שישים מהגרגירים שהחמיצו – ניתן לטחון את התערובת לפני הפסח, ואזי החמץ בטל בתערובת. ורצוי לאפות את המצות מקמח זה לפני הפסח.
* גרגירי דגן שנגסו בהם עכברים – אין לחשוש שהחמיצו מחמת הרוק שבפי העכברים.
* מנהג בני אשכנז מימות עולם שלא לאכול בפסח אורז וקטניות, דהיינו, הן תבשיל העשוי מהן, הן קמח ומאפים המיוצרים מהם, והן שמן המופק מהם. ונחלקו הפוסקים האם מנהג זה הוא רק כאשר הם במצב שאילו היו דגן היו מחמיצים, וכגון שנשטפו במים; או אף במצב שבו לא היו מחמיצים, כגון בקטנית חיה. ולמעשה, מנהג בני אשכנז שלא לאוכלם בכל צורה שהיא.