היום נלמד: הצירוף ל'זימון'
יום רביעי ה' בשבט תשע"ז
כיצד יתכן שאדם 'יזַַמן' פעמיִם בסעודה אחת?
ששה אנשים שאכלו בשתי חבורות נפרדות, ובאחת החבורות 'זימנו', אך רק שנים מבני אותה חבורה בֵּרכו ברכת המזון, והשלישי חפץ להמשיך באכילתו, ואילו בחבורה האחרת יצא אחד מהם בטרם שזימנו, כך שהשנים האחרים נותרו ללא זימון - יכול השלישי מהחבורה שזימנה להמשיך באכילתו יחד עם השנים הנותרים מהחבורה השניה, ולהצטרף אליהם לזימון; ויש שהסתפק בדבר. אבל תשעה אנשים שאכלו בשלוש חבורות נפרדות, ובכל אחת מהן זימנו, וברכו שנים, והשלישי חפץ להמשיך באכילתו, כך שנותרו שלושה הממשיכים באכילתם, אחד מכל חבורה - אף אם חברו שלושתם ואכלו יחד, לא חלה עליהם חובת זימון, כיון שכבר יצאו ידי חובת זימון לסעודה זו. [שו"ע ה, משנ"ב ל, וביה"ל ד"ה כל; ביאורים ומוספים דרשו, 32]
כיצד יתכן ששלושה אנשים שלא אכלו כלל יחד חייבים 'לזַמן' יחד?
במקרה הנ"ל, שפרשו שלושה אנשים משלוש חבורות שכבר 'זימנו', אך הם עצמם לא בֵּרכו - אם קודם לכן התחייבו שלושת הפורשים בזימון רק משום אכילת ירק וכדומה בצוותא עם שני אוכלי פת (ראה שו"ע קצז, א-ב), ועתה אכלו פת יחד, חייבים לזַמן. ואם בשלוש החבורות טרם זימנו, ומסיבה כלשהי (ראה משנ"ב ר, ה) נאלץ אחד מכל חבורה לצאת לפני שזימנו, ולאחר מכן עזבו גם הנותרים את המקום ללא זימון, ושלושת היוצאים נקלעו למקום אחד והמשיכו את אכילתם במקום אחד (ולכן אינם צריכים לשוב למקומם), אף אם לא אכלו בצוותא, ויש אומרים: אף אם לא המשיכו כלל באכילתם - חייבים לזַמן יחד, כיון שאין להם אפשרות אחרת למלא את חובת הזימון שלהם לסעודה זו, וחיובם מצרפם זה לזה. [שו"ע ה, ומשנ"ב לא-לב; ביאורים ומוספים דרשו, 28 ו־30]
מי שזימנו שלא בנוכחותו - האם יצא ידי חובת 'זימון'?
ארבעה אנשים ויותר שאכלו יחד, ויצא אחד מהם, או אף שלושה שאכלו יחד, ויצא אחד מהם, והצטרפו השנים הנותרים עם אדם שלישי ו'זימנו' עמו - אין היוצא חייב עוד בזימון, אך לא יצא ידי חובת זימון על סעודתו זו, כיון שזימנו שלא בנוכחותו, ולכן בידו ליצור חיוב זימון מחודש בסעודתו זו, דהיינו, שאם המשיך באכילתו בדרך של קביעות עם אנשים אחרים, הריהו מצטרף לזימון עמהם. ואם שלושה 'יוצאים' כאלו נפגשו בטרם שזימנו הנותרים בחבורתם - חלה עליהם חובת זימון בפני עצמם, והזימון של הנותרים בחבורתם אינו מסיר מהם את חובת הזימון. ומותר לעשות כן אף לכתחילה - שיפרשו שלושה אנשים משלוש חבורות שונות שיש בהן ארבעה ויותר ואוכלות במקום אחד, ויזַמנו שלושת הפורשים יחד. [שו"ע ו, משנ"ב לג-לו, וביה"ל ד"ה כיון]