"כי הנה העסק מוכרח הוא לאדם לצורך פרנסתו, אך ריבוי העסק אינו מוכרח שיהיה כל כך גדול עד שלא יניח לו מקום אל עבודתו" (מסילת ישרים פרק ה)
כחלק מהעברת מושגי תורה באמריקה, היה אצל הגאון רבי שמואל בירנבוים זצ"ל – ראש ישיבת מיר בארה"ב – הבוז שהוא נתן ל'עולם הזה' הנהנתני האמריקאי.
יום אחד אחרי מעריב ניגש אליו תלמידו, ורבי שמואל סיפר לו כי היום ביקר בבורו פארק אצל ידיד מתלמידי מיר בתקופת שנחאי, שהיה תלמיד מופלג והיו בטוחים שייצא תלמיד חכם גדול, אך הוא יצא לעולם המסחר וביתו מפואר מאד. המשיך רבי שמואל: "כשנכנסתי לסלון היה שטיח גדול ועבה, בכל פסיעה על השטיח הרגשתי שאני דורך על מסכת נוספת בש"ס"…
לפני שנים עבר עם חתנו על יד בנין בן חמישים קומות במנהטן, דבר שהיה חריג אז. רבי שמואל נשא עיניו בזלזול ושאל את חתנו: "זיי מיינען דאס עהרנסט?" – האם הם מתכוונים לזה ברצינות?… הוא לא הבין את האמריקאים וסגידתם למגדלים.
הוא סיפר לתלמידיו על מרן הסבא מנובהרדוק זצוק"ל שהלך לאסוף כסף לישיבתו והעשירים פתחו בפניו את אוצרותיהם, ושאל אותו אחד ממקורביו: "למה רק לך נותנים?" השיב רבי יוזל: "הם יודעים שאצלי כסף לא חשוב לכלום, אז הם נותנים לי אותו. אצלך כסף חשוב, אז גם בעיניהם הוא חשוב והם שומרים אותו". תלמידיו של רבי שמואל טוענים שאותה הרגשה נתן הוא עצמו לנדיבים, ולכן הם פתחו בפניו את אוצרותיהם. בבית אחד מתלמידיו עשו מסיבה לגבירים עבור הישיבה. רבי שמואל דיבר על מעלת התורה והחזקתה, וכשסיים אמר לבעל הבית: "אני עושה כעת מגבית לתורה. כמה אתה מוסיף ללמוד כל יום?" וכך עבר מאחד לאחד, כמה זמן מוסיף הוא לקביעת עתים לתורה, ואח"כ נתן למנהל הישיבה להמשיך במגבית לטובת הישיבה.
פעם כשנכנס לבית של גביר גדול והלה נתן סכום נכבד לצדקה וביקש מרבי שמואל ברכה, הצביע רבי שמואל על הש"ס המפואר שעמד בארון הספרים של הגביר ואמר לו: "שבעוד חמש שנים הש"ס יהיה קרוע מרוב שימוש"…
(יתד נאמן תצוה תשס"ח)