"נְדָבָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּפִיךָ" (דברים כ"ג, כ"ד)
מסופר על האדמו"ר רבי יואל מסאטמר זצ"ל, שביקש מעשיר אחד לתרום לעני שמטה ידו. אותו עשיר התחמק באומרו: "אל דאגה, ודאי הקב"ה יהיה בעזרו", וסרב לתת פרוטה.
אמר לו האדמו"ר: "מידות רעות שניתנו באדם יש להשתמש בהן לעבודת השם יתברך, כגון כעס, כדי להרגיז יצר טוב על יצר הרע, וכן לכעוס על עוברי עבירה. תמיד הייתי תמה, כיצד אפשר לנצל אפיקורסות וכפירה לעבודת השי"ת?
"בזכותך מצאתי ביאור: כאשר אדם מבקש מחברו עזרה, בין עזרה בגופו ובין עזרה בממונו, אין לו לחשוב: הרי ה' יכול לעזור לו ומדוע שאטרח בדבר? אלא בזה ישתמש כביכול במידה של "כפירה", ויחשוב שאין הדבר תלוי אלא בי"!
סיפר רבי שלום שבדרון זצ"ל: ר' דונש היה אחד הגבירים הגדולים ברוסיה, בעל צדקה גדול וגם איש חכם. הוא לקח לבנותיו חתנים מעולים ודגולים, ואחד מהם היה רבי יוסף לייב מטלז. לעת זקנתו אף עלה לארץ ישראל ונפטר בה. סיפרו על ר' דונש שכאשר היה בא אליו הסבא מנובהרדוק, היה פותח לפניו את קופת הכסף שלו, ואומר לו: "קח בכול שתחפוץ".
פעם אחת בא רב גדול לר' דונש, וביקש ממנו סכום כסף לעניין חשוב, ר' דונש כמובן נתן את תרומתו, אלא שהסכום שנתן לא סיפק את הרב, והוא לא היה מרוצה, אמר איפוא לר' דונש: "סלח לי ואל נא תכעס עלי, אך ברצוני לשאול אותך שאלה" -"רשאי אתה לשאול כרצונך", השיב הגביר. "אמור לי", שאל הרב, "מדוע כאשר הסבא מנובהרדוק בא אליך לבקש צדקה, נותן אתה לו סכומים הגונים ואילו לי, נותן אתה סכום יפה, אבל דל ביחס לצרכי, אינני יודע אם אני קטן ממנו או לא, אבל בודאי שאיני בטלן יושב קרנות, באתי אליך בעניין חשוב מאוד, מה ראית להעדיפו על פני?"
חייך ר' דונש והשיב: "ביקשת רשות לשאול שאלה, עכשיו אני רוצה לבקש רשות לתת לך תשובה, האם תרשה לי?" -"כן", השיב הרב. "ובכן אסביר לך", אמר ר' דונש, "לפי התנהגותך אצלי בבית, אני משער כיצד התנהגת בביתך בטרם בואך אלי. לבשת בגדי שבת, שאלת את הרבנית אם אתה נראה בסדר, הרי הולכים לגביר ר' דונש ולא דבר פשוט הוא, ר' דונש הוא ר' דונש. וכאשר הגעת הנה, נקשת בדלת בעדינות רבה, חששת להקיש בחוזקה, כדי שלא ייראה הדבר כחוצפה. וכאשר פתחתי לפניך את הדלת, לא התיישבת, עד שהתיישבתי אני מתוך דרך ארץ ויראת כבוד כלפי.
"אמור נא לי, לשם מה כל חרדת הכבוד הזו? וכי מי אני ומה אני? אלא מה, יש לי כסף! אמור מעתה, אם כסף הוא דבר כה חשוב, רוצה אני להחזיקו אצלי.
"אבל כשהסבא מנובהרדוק בא אלי, אני פותח לו את הדלת, הוא נכנס ומתיישב, ומתחיל לדבר אלי בניגון: 'דונש'ל, דונש'ל, מה יהיה איתך? הרי חוץ מכסף אין בידך מאומה!' ומכך אני מבין שכסף זה הבל. הוא יושב ומוכיח אותי, ואינו חושש לומר לי מילים כדרבנות, לכן אני פותח לפניו את הקופה ואומר לו, קח ככל הדרוש לך"…
אמר בשעתו רבי ברוך בער ליבוביץ זצ"ל, שמעולם לא היתה מלחמה על אדמת אמריקה, אמנם היו לה מלחמות במקומות אחרים, אבל לא על אדמתה שלה, וכל זה בזכות הצדקה שמרבה מדינה זו לתת.
('להתענג בתענוגים' על פרשת השבוע)
בזמנו ניסיתי את השיטה הזאת
והייתי הולך לגבירים עם ישיבע חלאט ללא כל גינוני חנופה בטבעיות גמורה והסכומים שילשו את עצמם