הרב בנימין בירנצוויג
"וַיֹּאמֶר ד' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם וגו'" (ז, יט)
סיפר הגה"צ רבי ראובן קרלנשטיין זצ"ל מעשה נפלא ממרן הסטייפלר זצ"ל כפי ששמע מהחברותא של הסטייפלר זצ"ל הגאון רבי יוסף גריינימן:
היה יהודי אמריקאי בשם הרב דרדק שהתגורר ברחוב ירושלים בבני ברק, באותם ימים היה מרן הסטייפלר מצומצם מאד בפרנסה וכידוע שהסטייפלר ברח מסיוע לא כשר בתכלית השלימות, הרב דרדק רצה לסייע למרן הסטייפלר זצ"ל בפרנסתו בדרך הראויה, והציע לו מאחר שיש לי בן באמריקה אשלח לו חבילת ספרי 'קהילות יעקב' שם ירכשו את הספרים וישלחו את הכסף בדולרים.
הסטייפלר הסכים ואכן מרן הסטייפלר היה מביא לו חבילות ספרים, האב שלח לחוץ לארץ הבן מכר ושלח את הפדיון, כיון שהבן היה בר אוריון שלח את הפדיון כאשר לצידו מכתב הערות על הקהילות יעקב, מרן הסטייפלר התכתב איתו, וכאשר הביא חבילה נוספת לרב דרדק למשלוח הצטייד עם מכתב התשובה על האיגרת האחרונה וכן כל פעם היה הסטייפלר מביא חבילה יחד עם מכתב התשובה.
אך הגיעו ימים ושנים שהסטייפלר כבר לא היה זקוק למכירות אלו אך המסחר הזה עם הרב דרדק המשיך, והגיעו ימים יותר מאוחרים שהסטייפלר כבר הזקין עוד יותר ולא היה בכוחו לכתוב מכתבים והפסיק לגמרי להשיב על מכתבים, אך כאשר דרדק הבן שיגר פעם מכתב בדברי תורה מחוץ לארץ אמר הסטייפלר לעצמו לו אני מוכרח לכתוב מכתב תשובה לכן התאמץ באופן חריג וכתב מכתב. צעד הסטייפלר לרחוב ירושלים להרב דרדק ומסר לו את המכתב עבור בנו.
חלפו כמה ימים היה זה יום שישי אחר הצהרים, הסטייפלר הגיע מתנשף מאד עד רחוב ירושלים ודפק בדלת משפחת דרדק ושאל האם כבר שלחת את המכתב? לא, ענה הרב דרדק, טוב מאד תיתן לי אותו ביקש הסטייפלר אני אביא אחר תחתיו בעוד כמה ימים.
חלפו ימים והסטייפלר אכן שב עם מכתב חדש בידו, אמר לו הרב דרדק מסתמא היתה איזו טעות בתשובה הקודמת.! לא, השיב לו הסטייפלר, לא היתה טעות, אם כן זה אותו מכתב קודם, לא מכתב חדש האם שיניתם משהו? לא לא שיניתי, אז לשם מה נאלצתם לכתוב מכתב חדש? הסביר לו הסטייפלר ואמר הגיעו הערות מהבן והרי אינני כותב כבר מכתבים אין לי ממש כוח אבל חשבתי לעצמי איזה טעם יש לכך אם לא אשיב לו מכתב ומה הוא יחשוב לעצמו אני סייעתי לו כל כך הרבה ומדוע לא משיב למכתביי וכי עתה כשאין עסקים בינינו הוא הפסיק להשיב לי מכתבים? לכן התאמצתי וכתבתי, אבל האמת היא כי אני צריך לכתוב לא בגלל שזה לא יפה לא לענות, אלא מחמת חובת הכרת הטוב שאני חייב לו ועלי לכתוב עם רצון ורגש של הכרת טובה, לכן את אותו מכתב כתבתי שוב עם רגש של הכרת הטוב (אוצר פנינים ועובדות ח"א)
מידת הכרת הטוב רגילים אנו לפרשה, כחובה של נתינת הרגשה טובה למי שגמל לנו טובה, בפרשת השבוע מתגלה לנו שיש צדדים נוספים במידה זו של הכרת הטוב, וכיון שמידה זו היא החמורה שבמידות, וכפי שאמרו חז"ל (משנת ר"א פ"ז) 'אין לך קשה לפני הקב"ה יותר מכפיות טובה וכו", ועד שאמרו ופסקו חז"ל (תנחומא שמות ה) 'שהכופר בטובתו של חברו סופו לכפור בטובתו של מקום'! חובה עלינו להבין גדרה טעמה ומהותה מכל צדדיה.
בפרשת השבוע מתגלה לנו יסוד מחודש ונפלא במידה זו של הכרת הטוב, "ויאמר ה' אל משה אמור אל אהרון קח מטך ונטה ידך על מימי מצרים" ומביא המדרש רבה (שמות פ"ט, י) 'אמר רבי תנחום; למה לא לקו המים על ידי משה? אמר לו הקב"ה, המים ששמרוך כשהושלכת ליאור, אינו בדין שילקו על ידך, אלא ילקו על ידי אהרון אחיך' וכן הוא במכת כינים אמר הקב"ה למשה, 'העפר שהגן עליך כשהרגת את המצרי, אינו בדין שילקה על ידך, אלא אהרון אחיך יכהו'.
דברים נשגבים משכל אנוש?! וכי מה שייך להכיר טובה לדומם? הרי אינו מרגיש בטובה שהוא עשה ואף אינו מרגיש בהכרת הטובה שניתנת לו?
יסוד גדול במהותה של מידת הכרת הטוב, למדים אנו מכאן, שחיוב הכרת הטוב הוא לא רק כדי להיטיב עם המיטיב, אלא בעיקר כדי להיטיב עם המקבל, כדי שהוא ירגיש את החובה להודות למי שגמל לו חסד, כך לימדונו חז"ל – שהכרת הטוב היא עצם הידיעה שיש להכיר טובה למיטיב אתך, שהיא יסוד ההכרה בבורא העולם שמיטיב לנו בכל עת ושעה, ואי לכך אין הבדל אם המיטיב הוא חי או דומם, שהרי אם לא יכיר האדם טובה לדומם שהיטיב לו, הרי נפגמה אצלו מידה זו, ויבא לכפור גם בחי המיטיב לו, וסופו ח"ו לכפור גם בטובתו של מקום!
ולכן גם הרגיש הסטייפלר הבדל גדול בין לכתוב מכתב של הכרת הטוב עבור הנותן לבין לכתוב מכתב עם הרגש של הכרת הטוב שמועיל גם עבור המקבל!!