בס"ד
הרב ישראל ליוש
איתא במדרש, והוא מדרש פליאה: "האדם שעשה עבירה וחזר בו ועשה תשובה, הקב"ה מוחל לו על כל עוונותיו, ולכך נקרא 'שבת הגדול'".
להבנת דברי המדרש ניצוק כמה יסודות שעל ידם ייבנה הבניין ויובן העניין:
הנה, על השבת נאמר שהיא "זכר למעשה בראשית" ו"זכר ליציאת מצרים". והביאור בזה, כי בכל ימות השבוע מצווים אנו להאמין שהקב"ה ברא את העולם, ושהוא יתברך גם מנהיג אותו ומחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית. בשבת מתווספת לאמונה גם 'עדות', כי ע"י שאנו שובתים ביום השביעי, כפי ששבת הבורא אחר שישה ימי הבריאה, אנו מעידים על בריאת העולם ע"י הבורא ברוך הוא. וכהמשך לאותה עדות נצטווינו לזכור את יציאת מצרים, כי אז ראינו בעינינו את כוח הבורא בחידוש ובהנהגת הבריאה בכל יום, כי רק מי שברא את העולם ומנהיגו בכל רגע יכול לשנות את סדרי הטבע כפי שהיה בנסי מצרים.
נמצא ששבת הגדול, שהיא השבת הראשונה אחר שהתבשרו בבשורת גאולת מצרים, היא גם השבת הראשונה בה הגדילו עם ישראל את עדותם, שהקב"ה לא רק ברא את העולם בשישה ימים אלא הוא אף מחדשו ומנהיגו בכל עת.
המדרש רבה (בראשית כב יג) מספר, כי כאשר יצא קין מלפני ה' פגש אותו אדם הראשון ושאל אותו: "מה נעשה בדינך?", אמר לו קין: "עשיתי תשובה ונתפשרתי". התחיל אדם הראשון מטפח על פניו, אמר: "כך היא כוחה של תשובה ואני לא הייתי יודע ?!". מיד עמד אדם הראשון ואמר: "מזמור שיר ליום השבת".
שואל ה'בית הלוי', מהו הקשר בין 'תשובה' ל'שבת'? מה גרם לאדם הראשון לזמר ליום השבת כשנוכח לדעת את כוחה של התשובה?
ומבאר הבית הלוי: תשובה ומצוות שבת בחינה אחת להן, כי עניינה של השבת להעיד שהקב"ה מחדש את העולם בכל רגע, ואין מציאותו של רגע אחד סיבה להימצאותו של הרגע שלאחריו, כי הקב"ה מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית. ואף עניין התשובה כן, משום שאף השב בתשובה שלמה ומשנה את מנהגיו הקודמים הרי הוא כבריה חדשה, ומעשיו הרעים כלל אינם נזכרים לפניו יתברך.
התעוררות זו – חידוש העולם ע"י הבורא, וחידוש האדם ע"י התשובה, היא זו שפרטה על נימי נפשו של אדם הראשון וגרמה לו לזמר ליום השבת.
אם כן, נבין עתה את הקשר הפלאי שעולה מדברי המדרש בין עניין התשובה לשבת הגדול, כי שבת הגדול היא השבת הראשונה אחר נסי מצרים, בה התחזקה אמונתנו בחידוש העולם ע"י הבורא, כמצוות התשובה המחדשת את האדם ע"י הרוצה בתשובה.
***
באחת השבתות בדרכו מישיבת 'חברון' לישיבת 'קמניץ' ראה הגאון רבי אליהו לופיאן זצ"ל יהודי שמתקן מכשול בכביש, היטב חרה לו חילול השבת ואמר: "כמה חבל על חייו של האדם הזה!", והסביר: "אחרי שיסיים את עונשו בגיהינום על חילול השבת, הוא לא יוכל להיכנס לגן עדן, אי אפשר להיכנס לגן עדן בלי אמונה! אמונה היא כרטיס כניסה לגן עדן! ליהודי מחלל שבת אין אמונה! כפי שמבואר ברש"י בחולין (דף ה.) 'האי תנא חמירא ליה שבת כעבודת כוכבים, דהעובד עבודת כוכבים כופר בהקב"ה, והמחלל שבת כופר במעשיו ומעיד שקר שלא שבת הקב"ה במעשה בראשית'".
על סמך דברי רש"י הנזכרים צידד ה'ערוך לנר' בספרו 'בנין ציון החדשות' (סימן כ"ג) להקל לשתות יינם של מחללי שבת בפרהסיה אחר שמתפללים תפילות שבת ועושים קידוש, משום דחילול שבת שלהם הווה כ'אומר מותר', ובזה שמקדשים ואומרים 'מקדש השבת' הרי הם מודים במעשה בראשית, וכבר אין בהם הטעם שהמחלל את השבת כופר במעשיו ומעיד שקר שלא שבת הקב"ה במעשה בראשית.
(להלכה כתב שבוודאי המחמיר תבוא עליו ברכה, אך המקלים יש להם על מי שיסמוכו).
***
מרן הרב מבריסק, הגאון רבי יצחק זאב סולובייצ'יק זצוק"ל, נוהג היה לבחון את ידיעותיהם של ילדים שהיו באים עם אביהם להתפלל במניין שבביתו.
שבת אחת סיפר אחד הילדים כי השבוע החלו ללמוד בחיידר חומש בראשית, אך כאשר מרן זצ"ל שאל אותו שאלות על בריאת העולם ומעשה בראשית לא ידע הילד לענות לו.
לפלא היה הדבר בעיני מרן זצוק"ל, אך לבסוף הוברר כי הם התחילו ללמוד חומש בראשית מפרשת 'לך לך'.
במוצאי שבת שלח מרן זצוק"ל לקרוא למנהל הת"ת, וכשהלה הגיע הטיח בו מרן דברים כדרבונות על שהעז לשנות מהמסורת המקובלת שנות דור: "חומש בראשית לא מתחיל רק ממצוות יישוב ארץ ישראל שבפרשת לך לך אל הארץ אשר אראך…", הסביר מרן למנהל הת"ת, "חומש בראשית מתחיל מעיקרי האמונה, בראשית ברא… ושאר מעשה בראשית".