את המעשה דלהלן שמעתי מהרב מאיר שלום וקנין שליט"א, ראש מוסדות 'לב יצחק' באשדוד,
מעשה שאירע עמו כאשר לקחו נהג מונית לאזכרה במושב סמוך לאשדוד.
כשהגיעו למושב הם גילו שאין להם מניין למנחה, וחסר להם בדיוק עשירי. הם ביקשו מהנהג להצטרף להשלים להם מניין, והנהג בטוב ליבו ויתר על זמן עסקים, על פרנסה, והסכים להישאר למנחה [לדבריו ראה שהאנשים רחוקים משמירת תורה ומצוות, ואם הוא לא ישלים להם מנין הם כלל לא יתפללו כלל…]
המשפחה לא הייתה לחוצה… כל אחד מארגן עוד שתייה, עוד כיבוד, וכיו"ב, ולא מתחילים להתפלל. הנהג בטוב לבו, במקום לתפוס את הרגלים וללכת, ויתר ונשאר במשך כ-20 דקות עד שהתחילו מנחה.
גם את תפילת המנחה הם התפללו במתינות, וגם על זה הוא וויתר ולא הקפיד על העיכוב.
לאחר שגמרו את תפילת מנחה, הם אמרו: מה יהיה בערבית, לא יהיה לנו מניין? אולי תישאר עימנו לערבית? עכשיו יש דברי תורה ואחר כך ערבית". גם לזה הנהג בטוב ליבו ויתר והסכים.
אחר כך התקיימה סעודה (כמובן בהכשר טוב), והנהג אמר לעצמו: הואיל וכבר נשארתי אשאר גם לסעודה. וכך עשה.
במהלך הסעודה הוסיף הנהג ואמר: הואיל ונשארתי לסעודה, אקח את הרב בהתנדבות חזרה הביתה לאשדוד, בלי לקחת ממנו כסף. בין כה אני חוזר לאשדוד. טוב עין הוא יבורך.
את ה'תשלום' על מעשיו קיבל תכף בסוף הערב, והקרן קיימת לו לעולם הבא: אחד הנוכחים שמע שהסועד הינו נהג מונית, ושאלו אם הוא יכול להסיע את אמו הלוך ושוב מאשדוד למירון, כולל שהייה. נסיעה בעלות של 2000 ש"ח… ובנוסף לכך נוכח אחר הזמין אצלו נסיעה קבועה כל יום(!) מישיבה בישוב סמוך.
מי שמוותר ועושה חסד – לא מפסיד!!
(ע"פ מאמר הרב פנחס זרביב שליט"א פורסם באספקלריא)