מספר בעל המעשה: היה זה לפני כמה חודשים, חיכיתי לתורי אצל הסּפר, משך זמן ההמתנה התארך לו, סיימתי את כל חומר הקריאה שהיה בסביבתי, ספרתי כבר עשר פעמים כמה אנשים עומדים לפני בתור, והתור טרם הופיע.
הבטתי סביבי, היו שם שכנים, חברים וסתם אנשים שלא הכרתי. בלט בנוכחותו בחור צעיר, שאינו מוכר, וניכר היה שאינו מקומי, גם גודל כיפתו (הקטנה, אם תהיתם…) הראתה עד כמה קרוב הוא לדת.
פניתי אליו והתעניינתי בשלומו. לתהייתי מה הוא מחפש כאן דווקא, הלא רבים הם הסּפרים בתוך עמך בית ישראל בכל מקומות מושבותיהם, השיב לי שהוא בא להסתפר פה כי הוא רוצה תספורת כשרה…
התרשמתי מאד מרצינותו, ניכר היה שהוא חפץ מאד להתקרב ליהדותו. לשאלתי האם הוא במסגרת כלשהי, ענה לי, שהוא לומד באיזה מקום, והמקום הזה הוא 'לא הכי'. שאלתי אותו בעדינות האם יש שם תפילות ושיעורים, הוא אמר שלא כל-כך, ובאמת היה שמח אם היו לו כאלה. כמה אנשים שגם צפו בשיחה זרקו לאוויר כמה מספרי טלפון של אנשים שמתעסקים בקירוב, אצלם יוכל למצוא מידע על שיעורים וכדו'.
הבטתי עליו, מנסה לקלוט מספר טלפון אחד, וראיתי שהוא לא מסתדר עם עומס המידע הזה – לא היה סיכוי גבוה שייצא מזה משהו, נראה היה שהוא זקוק למשהו קצת יותר מסודר. אך היות ומיושבי בית המדרש אנוכי, ואין לי שיג ושיח בעולם ה'קירוב' נשארתי כעומד מן הצד ולא התערבתי. אך פטור בלא כלום אי אפשר, החלטתי שלפחות נחליף מספרי פלאפונים שמא יעלה בי איזה רעיון טוב.
אכן, במהלך הימים הבאים סיפרתי את סיפורו של הלה לכמה אנשים, שלא הוסיפו לי דבר. אך לאחר זמן מה פניתי לאדם שלקח את העניינים לידיים, ששוחח עמו ושלח אותו ל'שבת סמינר' וגם לקצת שיעורים.
לפני שבועיים, בשעת לילה מאוחרת, צלצל הטלפון בשעה לא שגרתית, מן העבר השני של הקו היה אותו פעיל קירוב, שעדכן אותי שהבחור נרשם לישיבה לשנה"ל תשפ"א.
מעשה זה בא להמחיש עד כמה שימת לב קטנה יכולה לפעול פעולה גדולה. שימת לב שיתכן ועוד תיזכר לדורות, שבזכותה יימשכו וייצאו דורות ישרים מבורכים.
(גיליון 'משנתה של תורה')