"את המעשה דלהלן סיפרו לי בחורים שנכחו בשעת מעשה" – כותב הרה"ח ר' אליעזר זאב קאהן ברשימותיו – "וכך הווה עובדה:
"יום אחד כאשר הבחורים ישבו בביהמ"ד ועסקו בלימודם, נכנס לפתע לביהמ"ד אחד הבחורים ובפיו שליחות עלומה מאת הרבי: 'הרבי הורה' – קרא נרגשות – 'כי עלינו ללכת לתחנת הרכבת ולהמתין שם לבחור אשר ירד בתחנה. הלה רוצה להיכנס לישיבתנו כתלמיד, אולם שליחותנו היא לתפוס אותו ולכלאו בחדר סגור היטב למען לא יברח מתחת ידינו'…
"כך, לא פחות ולא יותר, העביר השליח את ההוראה באוזניהם המשתאות של הבחורים. כאשר ראה הבחור את תמיהתם, הוסיף כי בעיניו גם כן היה הדבר לפלא, שכן ללא כל ידיעות מוקדמות ושמועות כל שהן, פתאום פנה הרבי אליו ומסר לו את הוראתו.
"הבחורים כמובן מילאו אחר ההוראה, ואכן לאחר מספר שעות ירד מהרכבת בחור מסוים אשר רצה ללכת לכיוון הישיבה בערלוי, הבחורים ליווהו אל העיירה והכניסוהו אחר כבוד לתוך חדר אשר נסגר וננעל מאחוריו, למרות קול מחאותיו הנמרצות.
"והנה, שליחות מהרבי, מרעישה פי כמה מקודמתה: 'דעו לכם', אמר הרבי לסובבים, 'כי הבחור הזה אינו כה תמים. הוא נשוי לאשה וכעת ברח ממנה, הוא בא הנה לחסות תחת זהות מזויפת של 'ישיבה בחור' ולעגן את אשתו. לו כוחי היה במותני הייתי מלקהו…'
"ואכן לאחר חקירת שתי וערב הודה 'הבחור' כי שקר בפיו, וככל אשר סיפר הרבי זמם באמת לעשות. כאן הורה הרבי לברר אחר משפחתו, ולאחר שהזמינו אותם לערלוי סידר הרבי שייתן לה גט כדת וכדין וכך התיר עגונה מכבליה.
"זהו ה'בעל-שמסקע מעשה' אשר שמעתי מבחורים אשר חוו בעיניהם את הסיפור הזה. הרבי ידע, הוא ראה את הכל" – מסיים ר' אליעזר זאב את דבריו.
(מתוך מאמרו של הרב יעקב הייזלר ב'המבשר תורני')