המדבר בין הנטילה לסעודה – האם צריך ליטול שנית? • האם יש מעלה בניגוב הידים לאחר הנטילה במקום בו מתקיימת הסעודה? • פרוסת הלחם הראשונה – כהקרבת ביכורים!
יום שני כ"ב בתשרי תשע"ז
המדבר בין הנטילה לסעודה – האם צריך ליטול שנית?
חכמינו ז"ל אמרו בגמרא: "תיכף לנטילת ידים סעודה", ונחלקו הראשונים: יש מפרשים שאין לעסוק בענינים אחרים, או בשיחה ארוכה, המביאים לידי היסח הדעת; אולם מותר לדבר מעט, או להשתהות ללא כל עיסוק אחר, בין הנטילה לסעודה. ויש מפרשים שאסור לדבר אפילו מילה אחת, ואף שלא להשתהות, בין הנטילה לסעודה. וראוי להחמיר, וכן המנהג. ובדיעבד – אף אם הפסיק בדיבור, כל עוד לא הסיח דעתו משמירת טהרת ידיו, אינו צריך ליטול שנית; ויש אומרים שיטול שנית, ולפחות במקרה שעסק בענין אחר לחלוטין. [סימן קסו, סעיף א וס"ק א, ב ו־ו; ביאורים ומוספים דרשו, 1 ו־9]
האם יש מעלה בניגוב הידים לאחר הנטילה במקום בו מתקיימת הסעודה?
כאמור, אין להשתהות בין נטילת ידים לסעודה, ולכתחילה אין להשתהות כלל, ואף כששוהים לצורך כלשהו – יש להקפיד שלא לשהות יותר מכדי הילוך עשרים ושתים אמה (10.56-12.68 מטרים, לשיטות השונות) בין הניגוב לנטילה. וכן אין לצאת ממקום למקום אף ללא השתהות, אלא אם כן הולך למקום בו מתקיימת הסעודה, אך לכתחילה צריך ליטול ידים במקום הסעודה. ויש אומרים שאם מנגב את ידיו במקום הסעודה או תוך כדי הליכה, אין ההליכה ממקום הנטילה למקום הסעודה נחשבת להפסק בין הנטילה לסעודה, כיון שהנטילה מסתיימת בניגוב, כנ"ל. [סימן קסו, סעיף א וס"ק ד-ו; ביאורים ומוספים דרשו, 7]
פרוסת הלחם הראשונה – כהקרבת ביכורים!
הפורס לחם לאכילה – לדעת השולחן ערוך יפרסנו בחלק הקשה שבלחם, שטעמו משובח משל החלק הרך שבלחם. ולדעת הרמ"א יש להטות את הלחם על צִדו ולפורסו לכל רחבו, באופן שיֵחתך הן בחלקו העליון והן בחלקו התחתון; וטעם הדבר – משום שהפרוסה שעליה מברכים המוציא היא כעין הקרבת 'ביכורים' לה', וכשם שהביכורים באים מהפרי שגדל ראשון, כך צריך לפרוס מהחלק שנאפה ראשון, והראשונים נחלקו איזה חלק נאפה ראשון, התחתון או העליון, ולכן יש לפרוס משניהם יחד, כדי לצאת ידי חובה לכל הדעות. [סימן קסז, סעיף א, ס"ק א ו־ג; וראה שם עוד; ביאורים ומוספים דרשו, 1-2]