שאלה:
אדם שהלווה לחברו דולרים בהיתר "יש לו", דהיינו שהיו ברשות הלווה דולרים בשעה שלווה, ועי"ז גם אם יעלה שער הדולר עד הפרעון אין איסור ריבית. אך כשבא הלווה לפרוע אמר למלווה שכיון שאין לו דולרים הוא מעונין להחזיר בשקלים לפי שער הדולר, ואילו המלווה דורש שיחזיר לו דוקא דולרים – האם הלווה מחויב להמיר את השקלים לדולרים? או שהוא רשאי להחזיר למלווה שקלים כפי שער הדולר.
תשובה:
השאלה נחלקת לשתיים: א'. האם יש איסור ריבית כשאינו פורע בדולרים, ונידון זה שייך אפילו כשהמלווה מסכים לכך. ב'. האם הלווה חייב לטרוח ולהשיג דולרים כדי לפרוע כפי שלוה. והנה, מצד ריבית אין בזה חשש גם אם פורע בשקלים, כיון שיכול לפרוע בדולרים והחוב הוא כפי שער הדולר, ולכן, כשם שאם היה מחזיר בדולרים היה ההחזר שוה כסכום הזה, אז גם כשמשלם בשקלים אומרים מה לי הם מה לי דמיהן.
אך כאשר המלווה מעונין לקבל דוקא כפי שלוה, נחלקו הפוסקים האם הלווה מחויב בזה. דעת ה'נתיבות המשפט' (סי' ק"ז סק"ז) שאם יש ברשות הלוה דולרים ושקלים הוא מחויב לפרוע בדולרים כעין שלווה, אך אם אין לו אינו חייב לקנות דולרים אלא יכול לפרוע בשקלים. ויותר מפורש כתב כן בספרו חוו"ד (סי' קס"א סק"א). אכן החזו"א יו"ד (סי' ע"ב סק"ג וד' וסי' ע"ג סק"א) כתב בפירוש שאם המלוה דורש דוקא כפי שהלוהו – חייב הלוה לטרוח ולקנות כדי לפרוע מאותו מין שהלוהו.
והדבר ברור שאם בשעת הלוואה התנו בפירוש שיחזיר בדולרים, אזי בוודאי מחויב לקנות דולרים ולפרוע בהם, וכל הנדון הוא כשהלוה בסתם ולא התנה בפירוש.