את ה'כולבויניק' שהזמנתי לתקן אצלי את מנעול הדלת – מספר ש' כ' מלייקווד, ארה"ב – גיליתי בצורה מעניינת.
יום אחד הבחנתי שהוא עובד על מנגנון הנעילה בבית של השכנים במשך שעות ארוכות, כדי לפתור להם בעיה סבוכה. מדובר במשפחת אלמן נתמך, והכלבויניק עבד שם חינם.
מסתבר שהוא מקדיש מידי שבוע שעות ארוכות של התנדבות, אצל משפחות נזקקות ללא תשלום וללא כל תמורה!
מאד הערכתי אותו על כך, ולא היה לי ספק שביום שאצטרך – אזמין רק אותו!
ויהי היום. הזמנתי אותו. הוא ביצע את התיקון וביקש טבין ותקילין. שילמתי לו ברוחב לב ביודעי שבאמת מגיע לו! לאחר שסיים את התיקון, שאלתי אותו לגבי בעיה קטנה נוספת שהייתה בציר הדלת. הוא השיב שמדובר במשהו קל שאוכל לסדר בעצמי, ואמר לי כיצד לעשות זאת.
ניגשתי לעשות זאת, אך הסתבכתי, שכן הייתי צריך שתי ידיים כדי להחזיק את הדלת שאיימה להשמט מחוץ לציר, ועוד שתי ידיים – שלא היו לי – כדי לטפל בבעיה עצמה…
הוא ראה שאני לא מצליח והבין שכלתה אליו הרעה, והוא יצטרך לעשות זאת בעצמו. ניגש למקום, בתנועה נמרצת וגסה הורה לי להתרחק מהדלת ולא להפריע לו, וכשהעצבים עוטפים אותו סידר בידיו המיומנות בתוך שניות את הבעיה.
הוא כמובן התבייש לבקש תשלום נוסף על העזרה הקטנה, והלך לדרכו.
אז הדלת כבר הייתה מתוקנת, אבל משהו אחר המשיך להציק לי: מדוע אדם שמקדיש שעות וימים עבור הזולת, לא מסוגל להקדיש עבורי חצי דקה?!
חידה.
לבסוף מצאתי את התשובה: כל השעות שהוא מקדיש לאלמנים ולשבורי לב הם תחת הכותרת הבומבסטית "חסד", ו"מסירות נפש". אה, גיוואלדי'ג! נפלא! אבל סתם לעזור ל"לקוח" – זו לא בדיוק משימה שמופיעה ברשימת המצוות שלו…
אין לי טענות, הוא בסך הכל אדם יקר שעוזר לרבים, וגם לי עזר פעמיים: פעם ראשונה – בציר של הדלת, ופעם שניה – ללמוד על נפש בני האדם באשר הם.
(מוסף שבת קודש, יתד נאמן)