לקראת הפסח ואף במהלכו, אחד מהאמצעים להקל על בעלת הבית ולמנוע "יציאתה מן הכלים", הינו השימוש בכלים חד-פעמיים, שכמפורט להלן – כיום, לכל סוגיהם, הינם כשרים לשימוש בפסח ללא שום חשש.
אלא שמתבקשת שאלת מפתח: האם מתקיים 'כבוד שבת ויום טוב' בשימוש ב'כלים' הנזרקים לאשפה בתום השימוש בהם? אמנם, מבחינות שונות, מתקיים בהם 'עונג שבת', בראש ובראשונה בשל שלילת הצורך בהדחת כלים בין סעודה לסעודה, ובעיקר בעריכת השולחן במהירות, באפשרות החלפת צלחות, כוסות וסכו"ם במהירות בין מנה למנה, ובעיקר בפינוי מהיר לשקית אשפה. אבל, האם זהו שולחן מכובד הראוי לשבת קודש? לחג? ולליל הסדר?
הלכה למעשה: בשולחן ערוך (סי' רמ"ב משנ"ב וכה"ח): "מהו כבוד שבת, שירחץ גופו ויגלח שערותיו וצפורניו… ויהיה בגדיו נאים ומכובסים… ושולחנו ערוך במפה נקיה ולבנה ואכילתו בכלים נאים". וכתב הגרי"י פישר זצ"ל בספרו 'אבן ישראל' (ט, ל): "כלים נאים", היינו, שישתמש בשבת ויו"ט בכלים היפים שבביתו, ומכל מקום אין מניעה לאכול בכלי פלסטיק חד-פעמיים, כיון שמצוי שמשתמשים בהם גם בשמחות ובמשפחות ברוכות ילדים ובמקום של ריבוי אורחים, וממעטים בטרחא וטרדה בשבת. וסיים: "והכל לפי העניין ולפי מה שהוא האדם, איש וביתו והרגליו".
כוס חד-פעמית לעשיית קידוש ולנטילת ידיים:
שו"ע (קנ"ט, א): ואין נוטלים לידיים אלא בכלי, וכל הכלים כשרים, אפילו כלי אדמה וכו'. ומשמעות הפוסקים, ששם כלי תלוי בשני תנאים: א) מחזיק רביעית נוזלים כשעומד במקומו מבלי שיישפכו, ועומד לשימוש חוזר. ב) לשיטת הרמב"ם (כלים פי"ב הי"ד): "לא נקראו כלים, אלא המחזיקים חמים כצונן"
הלכה למעשה: אף שלפני כ-35 שנה הכריע בעל אגרות משה (ח"ג, ט"ל ויו"ד ג, כ"ג) שכלים חד- פעמיים, כיון שפטורים מטבילת כלים אין עליהם שם כלי, וכן דעת הגרי"י וייס זצ"ל גאב"ד העדה החרדית זצ"ל בשו"ת מנחת יצחק (י, כ"ג) וכן כתב הגר"י ברייש זצ"ל בשו"ת חלקת יעקב, שאין כלים חד פעמיים ראויים לנטילה ואין צריך לומר לכוס של ברכה; וכן מעשה היה באדמו"ר מסאטמאר זצ"ל שחיכה בהיותו בשוויץ זמן ממושך ולא אכל סעודת שבת כשלא הייתה אלא כוס חד"פ לנטילה; ובספר 'אורחות רבנו' ח"א מובא שכן הייתה דעתו של הסטייפלר הגרי"י קניבסקי זצ"ל, שאין לקדש בכוס חד פעמית – אולם בשנים האחרונות הכריעו ה'באר משה', הגר"ש וואזנר, ה'ציץ אליעזר' והגר"ב זילבר זצ"ל: מכיוון שראויים לשימוש חוזר (עכ"פ באותה בסעודה), ומה שנזרקים הוא רק עקב מחירם הזול, ויש מקרים שכשאין מספיק כוסות שוטפים אותם ומשתמשים בהם שוב – על כך השתנה הדין. ולעניין מה שאינם מחזיקים חמים כצונן, יש לסמוך על דברי ה'ביאור הלכה' (קנ"ט ד"ה "כיון שמחזיק") שכלי שדרך שימושו בצונן אין צריך שיחזיק חמים, ובנוסף, המציאות היא שרוב הכלים האלו כיום מחזיקים חמים.
הערה: כל הפוסקים מסתייגים מהעצה להכניס כוס בתוך כוס, וכלשונם: "לאוסרים לא יועיל כלום, ולמתירים אין בזה צורך". ולמעשה לעניין קידוש, בשעת הדחק או כשטרחה רבה למצוא כוס רגילה, יש לקבוע כוס זו לשימוש חוזר, ואז אולי יש להקל. ומהנכון, לכוון בברכת הקידוש גם על הבקבוק שבו היין, וימזוג אח"כ גם ממנו לתוך הכוס, או שלאחר ששמע ויצא ישתה מהיין שבבקבוק מלוא לוגמיו.
לעניין ליל הסדר: מסתבר שאין כלי חד פעמי דרך חרות, ואינו מתאים לבני מלכים המניחים על שולחנם כלים מפוארים ומשובחים. אכן, קיימים כיום גביעים חד-פעמיים הדומים לגביעי כסף, ואף ראויים לשימוש חוזר יתכן וכשרים אף לכתחילה. הערה: לדעת בעל החוות יאיר וכף החיים יש הידור לקדש על כוס מכסף טהור.
כלים חד פעמיים ששימושם בחיבור:
ישנם כלים המשמשים כגביע או להגשת מנות אחרונות, שנמכרים כשהבסיס משמש למכסה, ובשבת או יום טוב, לפני השימוש, הופכים את המכסה להיות כרגל ובסיס לכלי. והשאלה: האם מכיוון שזהו חיבור לצמיתות (קבע), וקרוב לוודאי שהחיבור לעולם לא יתפרק, הרי זה ממש "בונה" או עושה כלי? ומאידך יתכן שעצם הזריקה לאשפה היא כפירוק החיבור? ויש דיון דומה בפוסקים לעניין עוד כלים וחפצים שלאחר השימוש נזרקים לאשפה, לדוגמא: חיבור מזרק חד פעמי להזרקת זריקה, השחלת פתילה ביו"ט לפתיל צף, קשירת שקית אשפה בקשר על גבי קשר, והדבקת טיטול מלא לשם זריקתו.
ראיה גאונית הביא המהרי"ל דיסקין בקו"א סי' ה משעיר המשתלח ביום הכיפורים, שקשרו לו ביום הכיפורים לשון של זהורית, ולא הוזכר שהכהן ירד ופתח את הקשר. ואכן רבים מגדולי דורנו הכריעו, שכלים וחפצים המשמשים אך ורק לשימוש בודד, ולאחר מכן נזרקים לאשפה, אין בהם איסור בונה, קושר או עשיית כלי. "ומכל מקום, מהיות טוב, ראוי לפני הזריקה לפרק את החיבור".
מוקצה:
א. תבניות אפיה וכלים ממתכות שנועדו לאפיה (סופלה, מנות אחרונות) – כעיקרון דינם ככלי שמלאכתו לאיסור, שמותר בטלטול לצורך גופו (להגיש פיצוחים) או מקומו. אך להכרעת המשנ"ב: כשיש כלי של היתר עדיף להשתמש בכלי ההיתר ולא בזה שמלאכתו לאיסור [לדוגמה, מוציאים בשבת עוגה מהקפאה ורוצים להניחה בכלי, עדיף להשתמש לשם כך בכל מגש שבבית מאשר להוציא תבנית אפייה מהתנור, או להשתמש בתבנית חד פעמית, הנקראת 'תבנית אפייה'! אלא אם כן באותו בית מייחדים מראש את התבניות החד פעמיות לאו דווקא לאפייה]. ב. כלים חד פעמיים משומשים שהושלכו לאשפה – כיון שאף אדם לא יוציאם משם לשימוש, הינם מוקצה, אבל מותר להסירם מהשולחן ישירות לאשפה משום גרף של רעי (שלחן שלמה ב, ש"ח ל"ז. חזו"ע, וחוט שני).
יש לדעת: כלי חד פעמי שהתעקם או התקפל, כגון, ילד ששיחק בכוס חד פעמית והתעקמה – אסור ליישרו, משום תיקון כלי. וכשם שאסור ליישר בשבת או יום טוב כפית או מזלג שהתעקמו.