שאלה: בהרבה חנויות יש תקנון שניתן להחזיר את המוצר עד 14 יום מביצוע העיסקה, והנה מבואר בשו"ע חו"מ ר"ז ויו"ד ס"י קע"ד שהמוכר דבר ומתנה שיוכל לבטל את המקח ולהחזיר את הכסף הרי זה לא קנה, שנחשב "מקח החוזר" שלא גמר דעתו למכור כל זמן שיתכן שיחזור בו. לפי זה עוררו שיש להקפיד לרכוש את טבעת הנישואין עד 14 יום לפני מועד הנישואין, כדי שתפוג זכות ההחלפה. האם אכן יש לחוש לזה?
ומה הדין במעשה שהיה שהכלה רצתה להחליף את טבעת הקניין והמוכר הסכים כפי התקנון של ההחלפה עד 14 יום, ולאחר שהחליפה נתעוררו החתן והכלה שמתברר שטבעת הקידושין לא היתה בבעלות החתן, א"כ יצטרך לחזור ולקדשה בטבעת החדשה בפני עדים כשרים. ובכן מה הדין?
תשובה: שאלות חמורות אלו ניתנו לגדולי ההוראה, ואכתוב בזה דעת נוטה לעורר לב המעיין. כשקונים טבעת עם זכות החלפה יש חשש שהטבעת אינה קנויה בקניין גמור, אך הפתרון פשוט, שיסכים בדעתו שמוותר על זכות ההחלפה ויקנה בקניין גמור, ואין צורך להקדים את קניית הטבעת.
ובדבר המעשה שהחליפו את הטבעת, יש לחוש שנתברר שהטבעת לא היתה קנויה כראוי להצריך קידושין פעם שניה.
טעם הדברים: הנה "מקח החוזר" היינו שהמוכר מתנה שיוכל להחזיר את הכסף ולקחת את המוצר, ונחלקו הרשב"א והריב"ש אם באופן זה לא קנה בכלל, או שכל זמן שלא חזר בו קנה, ורק אם יחזור בו יתברר שלא קנה. ולשון הרמב"ם ושו"ע חו"מ ר"ז ויו"ד קע"ד, שלא קנה, ופי' גדולי האחרונים דעת הרמב"ם והשו"ע כהרשב"א בתשובה שהובא בב"י ביו"ד, שלא קנה בכלל, גם לפני שמחליף. וכתב השו"ע הרב בהלכות ריבית (סנ"ה) שכן הדין גם כשהקונה מתנה שאם ירצה יחזיר את הכסף ויבטל את המקח, ג"כ לא קנה.
לפי"ז בתקנון החזרת מוצרים יוצא שהדבר לא נקנה עד 14 יום, אף שהמוכר אינו יכול לבטל את המקח, רק הקונה. אכן פשוט שאם הסכים שלא להחזיר והודיע למוכר שמוותר על זכות ההחלפה, שקנה.
אכן כשהחליף, הרי מתברר שלא היתה הטבעת קנויה לו, והכלה לא נתקדשה. ואחד מגדולי הדיינים הציע לקיים את הקידושין כדין מקדש במשכון שיש לו על אחר באק"ע (ס"י כ"ח סי"ב), ואף אם הטבעת לא קנויה היא מקודשת. ואף ששם דעת הרמ"א שבמשכון שבשעת הלוואה לא מועיל לקדש, כאן עדיף שהמוכר לא יקח ממנה את הטבעת, אלא תלוי ברצונה, אך הב"ש כתב שם שצריך להודיע לה שזה משכון. אך יתכן שכאן עדיף כנ"ל. וכדי לצאת מן הספק יקדש בצינעא בטבעת החדשה בפני עדים כשרים.