יום שני י"ב תשרי תשע"ח
האם יוצאים ידי חובת רחיצה לשבת בטבילה במקוה?
מצוה לרחוץ בערב שבת את הפנים, הידים והרגלים, במים חמים, וכן לחפוף את הראש, לכבוד השבת, (ובזמננו שהולכים בנעליים, יתכן שאין מצוה ברחיצת הרגלים); ולכתחילה יש לרחוץ את כל הגוף במים חמים. והרוחץ במים קרים אינו מקיים בכך את מצות הרחיצה, אולם הרוחץ בפושרים יתכן שמקיימהּ. וכשרוחץ בערב שבת, ניכר שעושה כן לכבוד השבת, ועל כן אין להקדים את הרחיצה ליום חמישי אלא כשאין אפשרות לרחוץ בערב שבת; וראוי להסמיך את הרחיצה לכניסת השבת ככל האפשר, אך אם יש חשש שיבואו לידי חילול שבת משום כך, יש להקדימהּ. ויש שנוהגים לטבול במקוה בערב שבת; והטובל במקוה חמה, מקיים בכך את מצות הרחיצה במים חמים; ויש שכתב שלאחר הטבילה – בדווקא – יש לרחוץ את הפנים והידים במים חמים; ויש שכתב כי אדרבה, נכון להזהר שלא לרחוץ לאחר הטבילה, כעין גזירת חז"ל על החייבים טבילה לטהרתם (ראה שו"ע יו"ד רא, עה). [שו"ע רס, א, ומשנ"ב, א, ג, ד, ו־ה, וביה"ל ד"ה בחמין וד"ה לחוף; ביאורים ומוספים דרשו, 1, 2, 6, ו־7]
האם צריך להמנע מלהסתפר בימי חמישי?
מצוה לגזוז את הצפורניים לקראת שבת, משום כבוד השבת. ומכיון שאין לגזוז את צפורני היד והרגל ביום אחד (ראה להלן), יש לגזוז את צפורני היד – הנראים לעין כל – בערב שבת, ואת צפורני הרגל ביום חמישי; אך אין לגזוז את צפורני היד ביום חמישי, וכל שכן שלא ביום רביעי, משום שבשבת כבר תהיינה מגודלות מעט ואין זה מכבוד השבת. וכן מי ששערותיו מגודלות – מצוה שיסתפר בערב שבת. ויש אומרים שניתן לכתחילה להסתפר גם ביום חמישי, משום שהשערות אינן צומחות במהירות כצפורניים, ובמיוחד אם אינו מגלח את שערותיו אלא רק מקצר אותן; ויש אומרים שאף על פי כן יש להמנע מלהסתפר ביום חמישי. וכשחל ראש חודש בערב שבת – יש הנמנעים מלגזוז צפורניים ומלהסתפר, על פי צוואת רבי יהודה החסיד; והם רשאים לעשות זאת לכתחילה ביום חמישי. וכן כל מי שאינו יכול מסיבה כלשהי לגזוז צפורניים ולהסתפר בערב שבת, יעשה זאת סמוך ככל האפשר לשבת. [שו"ע רס, א, ומשנ"ב ה-ז; ביאורים ומוספים דרשו, 9, 10 ו־12; וראה שם, 18]
מה צריך לעשות בצפורניים לאחר גזיזתן?
הלכות גזיזת צפורניים: א. לכתחילה אין לגזוז את צפורני היד והרגל ביום אחד, משום שהדבר עשוי לגרום לסכנה רח"ל; והלילה שייך ליום שלאחריו לעניָן זה. ב. אין לגזוז לפי סדר האצבעות, משום שהדבר גורם לשכחה ולרעות נוספות רח"ל; ויש לדלג לפי סדר זה: בשמאל – קמיצה, אצבע, זרת, אמה, אגודל; ובימין – אצבע, קמיצה, אגודל, אמה, זרת. ויש אומרים שהדברים אמורים בצפורני היד בלבד. ג. כאשר אשה מעוברת דורכת על צפורן המונחת על הקרקע במקום (ויש אומרים – בכל החדר) בו הושלכה, הדבר עשוי לגרום שתפיל חלילה, ולכן, במקום בו עשויה לעבור אשה מעוברת, אסור להשליך צפורן על הרצפה לאחר גזיזתה ולהותירהּ שם. ובמקום כזה – לכתחילה ראוי לשרוף את הצפורניים הגזוזות, ולכל הפחות לקוברָן; והשלכתן ל'בית הכסא', נחשבת כקבורה מעולה. ד. בסיום הגזיזה – בין כשגוזז בכלי, ובין כשגוזז ביד, או כוסס בשיניו – יש ליטול ידים, פעם אחת על כל יד. [שו"ע רס, א, ומשנ"ב ו ו־ח; ביאורים ומוספים דרשו, 11, 14, 16 ו־18; וראה שם עוד]