יום ראשון י"ז בכסלו תש"פ
האם מותר לאכול חמץ פחות מ'כזית' שעבר עליו הפסח?
כפי שלמדנו, חמץ של ישראל שנותר ברשותו בפסח, אסור לאחר הפסח באכילה ובהנאה. איסור זה חל גם במקרה שהחמץ נותר ברשותו בשגגה או באונס. ולמרות שאיסור זה הוא קנס שקנסו חכמים משום שהשהה את החמץ ברשותו באיסור, קנסוהו גם במקרה של אונס, כדי שלא יבואו להשהות את החמץ במזיד. (וראה להלן). ואף חמץ שכמוּתו פחותה מ'כזית', אסור לאחר הפסח.
ואם 'ביטל' את כל החמץ שברשותו, שאז אינו עובר על 'בל יֵראה', אלא שלא היה באפשרותו לבער את החמץ בפועל ולכן נותר ברשותו – נחלקו הפוסקים אם החמץ מותר לאחר הפסח; ובמקרה שהדבר כרוך בהפסד כספי גדול, החמץ מותר בהנאה, אך לא באכילה.
[שו"ע תמח, ג, משנ"ב ז ו־ט, וביה"ל ד"ה אפילו; ביאורים ומוספים דרשו, 21]
גוי שייצר חמץ בפסח מדגן של ישראל ללא ידיעתו – האם החמץ מותר באכילה לאחר הפסח?
ישראל שהיה בבעלותו דגן שלא החמיץ, והפקידו בטחנת דגן שבעליה גוי, והגוי טחן את הדגן בפסח ללא ידיעתו, ואפה ממנו לחם או שאר מאפי חמץ – יש אומרים שהישראל רשאי לדרוש מהגוי את דמי הדגן, שהרי הזיקו בכך שאפאו ועשה ממנו חמץ, ולכן אין זה נחשב להנאה מהחמץ, אלא לקבלת תשלום עבור הנזק; ואילו החמץ עצמו אסור באכילה ובהנאה.
אך יש אומרים שהחמץ מותר אף באכילה; אם משום שבאונס בלתי סביר לא אסרו חכמים חמץ שעבר עליו הפסח, ובנדוננו, הישראל לא היה אמור כלל להעלות בדעתו שהגוי יטחן את הדגן ויאפה ממנו חמץ ללא ידיעתו; ואם משום שיש ספק בדבר, שמא החליף הגוי את הדגן או את הקמח בְּשֶׁלּוֹ, וחמץ של גוי מותר לאחר הפסח.
[ביה"ל תמח, ג, ד"ה אפילו; ביאורים ומוספים דרשו, 22]
חמץ גזול שעבר עליו הפסח – האם מותר באכילה?
ישראל שגזל חמץ מישראל, ועבר עליו הפסח ברשות הגזלן – יש שמתירים את החמץ לאחר הפסח אף באכילה, משום שלדעתם, הנגזל אינו עובר ב'בל יֵראה', ואילו הגזלן אינו יכול לאסור דבר שאינו שלו בכך שאינו מבערו. אולם, דעת גדולי הראשונים, ורבים מהאחרונים, שהחמץ אסור לאחר הפסח; אם משום שלא חילקו חכמים בתקנתם, ואם משום שלדעתם הנגזל עובר ב'בל יֵראה'.
אולם, גוי שגזל חמץ מישראל – יש מהאחרונים שצידדו להתירו, משום שלדעתם יש ספק שמא הגוי החליפו בחמץ אחר; ואף אם ניכר שזהו החמץ הנגזל, לדעתם הנגזל אינו עובר על 'בל יֵראה', וכמובן, גם הגזלן הגוי אינו עובר עליו.
[ביה"ל תמח, ג, ד"ה חמץ; ביאורים ומוספים דרשו, 24-26]