יום שלישי כ"ה בניסן תשע"ח
מאיזה הרהור של חוֹל אין מצוה להִמנע בשבת?
נאמר בספר ישעיהו: "אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ... וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר". ודרשו חכמינו ז"ל: "ודבר דבר - שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול", כלומר שלא ידבר האדם בשבת על דברים האסורים בשבת, אשר עתיד לעשותם בימי החוֹל.
והוסיפו חכמינו ז"ל ואמרו: "דיבור אסור, הרהור מותר", דהיינו שמותר מן הדין להרהר בשבת בדברים האסורים בשבת אשר עתיד לעשותם בחול. אולם, הרהור הגורם לטרדה ודאגה, אסור. ומצוה להמנע לחלוטין מלחשוב בעסקי החוֹל, שכן אמרו חכמינו ז"ל: "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ, וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת – שְׁבוֹת כאילו כל מלאכתך עשויה", כלומר, שלא יהרהר בעסקי החול כלל. אולם, הרהור הגורם עונג, אין מצוה להמנע ממנו.
[שו"ע שו, ח, ומשנ"ב לז-לט; ביאורים ומוספים דרשו, 38]
האם יש איסור דאורייתא בכתיבה בשפה הצרפתית בשבת?
אחת מל"ט מלאכות האסורות בשבת, היא מלאכת 'הכותב'. לדעת רוב הראשונים, האיסור מדאורייתא הוא בכל שפה שהיא, דהיינו בין בשימוש בתוכן השפה, ובין בשימוש בצורת האותיות של השפה. וכן הלכה.
אולם, יש מהראשונים שסובר – על פי פירושו בתלמוד ירושלמי – שהאיסור מדאורייתא הוא רק בכתב אשורי, או בכתב יווני. ואין להקל כדעה זו, אך יש להחמיר כמותה; ולכן, במקרה שמוכרח לכתוב בשבת משום פיקוח נפש, או במקרה שמותר לומר לגוי בשבת לכתוב, יכתבו בכתב לועזי, ולא בכתב אשורי או בכתב יווני. ואותיות הא' ב' העבריות אינן נחשבות ככתב אשורי, אלא כשהן כתובות בצורה הכשֵׁרה לכתיבת סת"ם וגט.
[שו"ע שו, יא, משנ"ב מז, וביה"ל ד"ה בכתב; ביאורים ומוספים דרשו, 48]
על איזה איסור מותר לעבור בשבת כדי ליישב דעתו של הנוטה למוּת?
חכמינו ז"ל התירו אמירה לגוי בשבת כדי ליישב דעתו של חולה הנוטה למוּת. ולכן, לדוגמה, חולה הנוטה למות, המבקש שיודיעו לקרוביו באמצעות הטלפון שיבואו אליו מיד במוצאי השבת – מותר לומר לגוי לעשות זאת.
ושאר איסורי שבת דרבנן – יש אומרים שאין לעבור עליהם לצורך זה; ויש אומרים שמותר לעבור גם על שאר איסורי שבת דרבנן לצורך כך. ועל איסור דאורייתא, לכל הדעות אסור לעבור לצורך זה, אף אם החולה מבקש זאת.
אולם, באופן שקיים חשש ממשי שאם לא תתישב דעתו של החולה תתגבר הסכנה הנשקפת לחייו – מותר לכל הדעות לעבור על איסורים דרבנן כדי ליישב את דעתו; ויש אומרים שאף על איסורים דאורייתא.
[שו"ע שו, ט, ומשנ"ב מא; ביאורים ומוספים דרשו, 40]