מקום תפילת 'שמונה עשרה'
* אסור להתפלל תפילת שמונה עשרה מול מראָה, אף בעינים סגורות, כיון שבשעת הכריעות נראה כאילו המתפלל משתחווה לדמותו הנשקפת במראה.
* לא יתפלל אדם תפילת שמונה עשרה בטווח של ארבע אמות לפני גדול הדור, רבו המובהק, או אביו, או מאחוריהם, וכן לא יתפלל לצידם. והמנהג להקל כאשר מדובר במקומות קבועים, אך לכתחילה לא יקבע את מקומו מאחוריהם.
* אם גילה אדם באמצע תפילת שמונה עשרה שיש במקום דבַר מיאוס האוסר את התפילה במקום – יש לכסותו באופן המתיר להתפלל, או להרחיקו; ואם לא ניתן לעשות זאת, יש להתרחק עד לטווח המתיר את התפילה.
הַלְּבוּשׁ בשעת התפילה
* המתפלל שמונה עשרה צריך להיות חגור באבנֵט ('גַארְטְל'), משום שיש בכך תוספת נוי ללבושו. ויש אומרים, שרק החגור באבנט במשך היום, חייב בכך גם בשעת התפילה; ויש אומרים, שראוי לכל אדם להיות חגור באבנט בשעת התפילה.
* המתפלל שמונה עשרה צריך להיות לבוש באופן שבו לא היה מתבייש לעמוד לפני אדם חשוב. ומסיבה זו, הלובשים תדיר כובע וחליפה, חייבים ללובשם גם בשעת התפילה.
* בזמננו אסור מן התורה לשהות בגילוי הראש אפילו שניות ספורות. ואם מגלה את ראשו לצורך ניקיון הראש וכדומה – אין איסור בדבר.
נקיון הגוף לתפילה ולתורה
* העומד להתפלל שמונה עשרה, ומרגיש בעצמו שצריך מעט לנקביו, לגדולים או לקטנים, לא יתפלל בטרם יבדוק עצמו אם הוא אכן נצרך לנקביו.
* הנצרך לנקביו אסור בתפילת שמונה עשרה. ואם עבר והתפלל – אם בתחילת התפילה היה מסוגל להמתין במשך 'שיעור הילוך פרסה', דהיינו, הליכה של שבעים ושתים דקות ללא עשיית צרכיו, יצא ידי חובתו.
* הנצרך לנקביו במידה כזו שמסוגל להמתין עד שיעור הילוך פרסה – נחלקו הפוסקים אם רשאי להתחיל לעסוק בקריאת שמע, ברכות, או דברי תורה; ובשעת הצורך ניתן להקל.
* אדם שהתעורר אצלו צורך לעשיית נקביו, רשאי 'להשהות את נקביו', דהיינו, להתמהמה בעשיית צרכיו; אולם, בשלב שגופו כבר נדחק לכך, אסור להתמהמה. ואיסור זה הוא מדרבנן, והסמיכוהו על הכתוב: "אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם".
* מי שהוצרך לנקביו באמצע תפילת שמונה עשרה במידה כזו שעובר על איסור 'בַּל תשקצו' – נחלקו הפוסקים אם מוטב שיפסיק את תפילתו, או שרשאי לעשות כרצונו, או שמאחר והתחיל את תפילתו ברשות, אינו רשאי להפסיק.
נקיון הידים בעת אמירת דברי קדושה
* הנוגע בידיו בגופו במקומות שדרכם להיות מלוכלכים בזיעה או לכלוך אחר – המכונים 'מקומות המכוסים' – אסור באמירת דברי קדושה: ברכות, תפילה ודברי תורה, עד שינקה את ידיו.
* הנוגע בידיו במקומות המכוסים אסור בתפילה עד שירחץ את ידיו במים, ואם יש 'הפסקת מים' באזור שנמצא בו, עליו ללכת עד מרחק של 'מיל' למקום שידוע בוודאות כי יש בו מים.
* חכמינו ז"ל תיקנו ליטול ידיים לפני תפילת שמונה עשרה, ואף כשלא ידוע שהן מלוכלכות; ויש אומרים שצריך ליטול גם לפני קריאת שמע. ואין לברך על הנטילה, ואין צורך לנגב את הידיים לאחריה.