"והנני רואה צורך לאדם שיהיה מדקדק ושוקל דרכיו דבר יום ביומו כסוחרים הגדולים אשר יפלסו תמיד כל עסקיהם למען לא יתקלקלו" (מסילת ישרים פ"ג)
סיפר הרב חיים ברגמן נכדו של מרן הגרא"מ שך זצ"ל, שפעם לפני עשרות שנים נכנסו בני הישיבה לבקר את מרן בפורים בבוקר, ופני ראש הישיבה הביעו עצבות, שלא כדרכו. ניכר היה כי משהו מעיק עליו.
שאל אחד מהנוכחים מדוע ראש הישיבה אינו מדבר, השיב לו מרן זצ"ל: "איני יכול לדבר, אבל יכול אני להסביר מדוע איני יכול". וסיפר את אשר אירע: הרבנית קנתה יום קודם לכן עוף לכבוד פורים, הקצב הודיע לה שנשאר לו רק עוף אחד אחרון והוא ממליץ לה לקחתו, רק שיש עליו שאלה קטנה שהוא רוצה לברר ולהיות בטוח, ויודיע לה על תשובת הרב. הרבנית הלכה הביתה, הכינה ובישלה את העוף לסעודת יום הפורים, ובינתיים הגיע הקצב עם תשובת הרב: כשר, אבל לא לכתחילה.
סיים מרן את סיפורו של העוף, והוסיף: "הצטערתי מאד על הדבר והיתה לי עוגמת נפש. אמנם המרק והבשר בושלו לסעודת היום ולא טעמנו דבר, ואעפ"כ במשך כל הלילה ישבתי וחשבתי לעצמי מדוע קרה לי כך, עד שלפתע נזכרתי בהתבטאות אחת שלי לא נכונה. נזכרתי כי בשבוע שעבר הקשיתי בשעת השיעור קושיא על דבריו של אחד מן אחרונים, והתבטאתי אז בסגנון בלתי הולם כלפיו. אפשר" – סיים הגרא"מ שך – "שלכן אירע לי דבר הזה".
(ספר 'כבוד חכמים' מתוך 'לולי תורתך')