יום רביעי כ"ז באדר תשע"ח
באיזה מקרה יש חובה הלכתית להסתכל במראָה?
כחלק מאיסור "לֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה", אסור לאיש להסתכל במראָה לצורך התייפות כדרך הנשים; אולם, לצרכים אחרים, כגון: 1. לצורך רפואה, לראות אם יש איזו מכה בעיניו, או כדי לדעת היכן למרוח משחה, וכדומה. 2. לצורך סידור מלבושיו ויישורם, כדי שיֵראה כאדם חשוב. 3. להקלה על נקיון פניו או בגדיו. 4. לצורך תספורת, דהיינו שמסַפֵּר את עצמו, וצריך לראות כיצד והיכן – מותר גם לאיש להסתכל במראה.
וכאשר מסתפר אצל אחֵר, אסור להסתכל במראה, אולם אם מסתפר אצל גוי – אדרבה, חובתו להסתכל במראה, כיון שחכמינו ז"ל אסרו להסתפר אצל גוי מחשש שיהרגהו תוך כדי התספורת, אך אם מסתכל במראה ומדקדק במראהו, יסבור הגוי שהוא אדם חשוב, ויחשוש להורגו.
[משנ"ב שב, סד; ביאורים ומוספים דרשו, 60]
באילו מקומות מותר גם לאנשים להסתכל במראָה?
לדעת הרמ"א, האיסור האמוּר, להסתכל במראה, הוא הוא רק במקום שאכן רק הנשים נוהגות להסתכל במראה לצורת התייפות, אבל במקום שגם האנשים נוהגים כן, אין בכך איסור. ועם זאת, כתבו הראשונים, שאף במקום שהאנשים נוהגים להסתכל במראה, תלמידי החכמים נמנעים מלהסתכל בה לצורך התייפות. אבל הסתכלות לצורך רפואה, נקיון, וכדומה, מותרת לכתחילה.
ובזמן חכמינו ז"ל, היתה מצויה מראָה שמשולבת עם חוֹד מתכת שנועד להסרת שערות שאינן צומחות בקו אחד עם יֶתֶר השערות, ואסרו להשתמש בה בשבת, מחשש שיטעה ויסיר שערות בעזרת הכלי. ומראה שאין בה חוֹד כזה – כמראות המצויות בזמננו – מותרת לשימוש בשבת, למרות שנעזרים בה בימות החול להסרת שערות.
[שו"ע שב, יג, ומשנ"ב סא, סג ו־סד; ביאורים ומוספים דרשו, 60]
אֵילו פריטי לבוש אסור לאשה ללבוש בשבת ברשות הרבים?
תכשיט נחשב כבגד, ומעיקר הדין מותר בטלטול בשבת ברשות הרבים; אולם, חכמינו ז"ל אסרו לאשה לענוד ברשות הרבים תכשיט אשר קיים חשש כי תסיר אותו כדי להראותו לחברותיה, מחשש שלאחר מכן תטעה ותטלטלנו כשהוא בידה למרחק של ארבע אמות.
וכמו כן, מכיון שלעיתים מזדמנת לאשה טבילה של מצוה בשבת, גזרו חכמים שלא תטלטל אשה בכל שבת ברשות הרבים בגד, תכשיט, סיכת ראש, קישוט שיער וכדומה, מֵאֵלו שדרכה להסירם לפני הטבילה, או שחייבת להסירם משום 'חציצה'; וזאת כאשר יש סיכוי סביר שלאחר הטבילה לא תשוב ותלבשם – כגון פריטי לבוש קטנים וכדומה שעלולה לשאתם בידה – שאז ממילא קיים חשש שתטעה ותטלטלם ארבע אמות.
[שו"ע שג, א-ב, משנ"ב ב, ג, ו ו־ח; ביאורים ומוספים דרשו, 2; וראה שם, 5]