היום נלמד: כשרות כלי שנסדק לנטילת ידים
יום ראשון ט"ו באלול תשע"ו
מהו ההבדל בין נקב לסדק לעניָן כשרות הכלי לנטילת ידים?
כפי שלמדנו אתמול, ישנם נקבים הפוסלים את הכלי מנטילת ידים, ויש שאינם פוסלים. ויש אומרים שהדברים אמורים דווקא בנקב, אבל כלי שנסדק פסול אף אם מדובר בסדק שהוא רק 'כמוציא משקה' (ראה תקציר לאתמול), משום שבשונה מִנקב - סדק דרכו להתרחב עד שהכלי ייסדק לכל אורכו, והעומד להסדק - נדון כסדוק. ויש אומרים שדין הסדק כדין הנקב; וכשאין כלי אחר, ניתן להקל. ויש מי שכתב שמחלוקת זו אינה אלא בסדק מאונך לגובה הכלי, אבל סדק מאוזן לרוחב הכלי, וחלק הכלי שתחת הסדק מכיל רביעית - לכל הדעות דינו כנקב. [ס"ק יא; ביאורים ומוספים דרשו, 11]
מדוע חמור דין כוס זכוכית שנסדקה לענין נטילת ידים יותר מכל כלי אחר?
כאמור, יש שהחמירו בכלי שנסדק יותר מבכלי שניקב, משום שהסדק עתיד להתפשט. אולם, בכלי מתכת - ויתכן שגם בכלים מחומרים נוספים - בשל חוזקו של הכלי הסדק אינו עתיד להתפשט, ולכל הדעות אין להחמיר בו יותר. ומאידך, כלי זכוכית המשמש למים חמים וקרים, ככוסות זכוכית המצויות בימינו, שנסדק - אם כְּשֶׁיְעָרוּ לתוכו מים חמים יישבר מחמת הסדק, פסול לנטילה אף אם הסדק דק מאד והמים אינם מחלחלים דרכו כלל. ואם שימש למים צוננים בלבד - יש שכתב שהוא כשר אף כשלא ניתן לערות לתוכו מים חמים, ויש שהסתפק בדבר. [ס"ק יא וביה"ל ד"ה כיון; ביאורים ומוספים דרשו, 27]
באיזה כלי ניתן ליטול ידים רק בחלק מהמים שנמצאים בו?
כלי שאינו מכיל רביעית (86.4-150 מ"ל, לשיטות השונות) מים, פסול לנטילת ידים. ולפיכך, כלי שנשבר חלק מדופנו בצִדו האחד, ועתה דופן זו נמוכה מדופן הכלי שבצד האחד - יש ליטול בו ידים דרך הצד השבור, משום שחלק הכלי שמעליו אינו מכיל רביעית, (וראה תקציר למחר). וכמו כן, כלי שאינו עומד בפני עצמו, וללא תמיכה המים נשפכים מתוכו - פסול לנטילה, כיון שמצד עצמו אינו מכיל מאומה. ואם מדובר בכלי שהדרך לייצרו כך, ונועד לשמש בצורה זו - הריהו כשר לנטילה; וכן אם כשנשפכים הימנו המים ללא התמיכה נותרת בו רביעית - ניתן ליטול בו ידים בכמות המים שמכיל ללא התמיכה. [סעיף ב-ג וס"ק יב-יד; ביאורים ומוספים דרשו, 3, 20 ו־21]