היום נלמד: קריאת שמע שעל המטה
יום ראשון ח' בתמוז תשע"ז
מי תיקן את סדר 'קריאת שמע שעל המטה'?
מצות 'קריאת שמע שעל המטה' מתקנת חכמינו ז"ל, היא לקרוא את פרשת 'שמע' – לשמירה מפני המזיקים, וכדי לישון מתוך דברי תורה. וכתבו ראשונים שראוי לקרוא את כל שלוש הפרשיות של קריאת שמע, דהיינו, לומר 'א-ל מלך נאמן' ולקרוא עד "ה' אלקיכם, אמת", כיון שבקריאה זו יש 248 מילים, המכוונות לשמירה על 248 איברי האדם. ובנוסף ל'קריאת שמע שעל המטה', תיקנו חכמינו ז"ל לברך את ברכת "המפיל חבלי שינה על עיני...". כמו כן, אמרו חכמינו ז"ל על פסוקים שונים שהם מסוגלים לשמירה, ונהגו לאומרם לפני השינה; ובמשך הדורות נוספו עוד ועוד פסוקים, עד שהתגבשו סדרי קריאת שמע שעל המטה הנהוגים כיום. [שו"ע רלט, א, משנ"ב א-ב, ושעה"צ ח; ביאורים ומוספים דרשו, 3]
כיצד ינהג מי שנזכר לאחר ברכת 'המפיל' שלא התפלל ערבית?
את ברכת 'המפיל', יש לברך לאחר 'קריאת שמע שעל המטה'. לדעת השולחן ערוך יש לאומרהּ מיד לאחר קריאת שמע; ויש שנהגו לאומרהּ לאחר כל הפסוקים הנאמרים לאחר קריאת שמע. ומי שדרכו להֵרדם באמצע קריאת שמע, יברך לפני קריאת שמע. ואין לדבר ולא לאכול ולא לשתות לאחר קריאת שמע, אף בטרם בֵּרך המפיל, אלא אם כן הדבר נחוץ. ולאחר ברכת המפיל – אסור לדבר, לאכול ולשתות, אף כשהדבר נחוץ. ואם לאחר ברכת המפיל נזכר שלא התפלל ערבית, שלא ספר ספירת העומר – יש שכתב שרשאי להפסיק בין הברכה לשינה. ובכל מקרה שהפסיק בין קריאת שמע לשינה, ישוב ויקרא את פרשת 'שמע'. [שו"ע רלט, א, ומשנ"ב ב ו־ד; ביאורים ומוספים דרשו, 4]
באיזה אופן נחשב מנהג של מצוה כנדר?
האומֵר "אלמד משנה פלונית", וכיוצא בזה – נחשבת אמירת כנדר, וחובה עליו לקיים את דבריו. וכן הנוהג מנהג של מצוה או של מידת חסידות פעם אחת והיה בדעתו לנהוג כן לעולם, או שהורגל בו שלוש פעמים בתורת מנהג - נעשה מנהגו כנדר. ולפיכך, האומר שילמד דבר מסוים, או שמתעתד לנהוג מנהג טוב – יתנה שלא יהיו דברים אלו עליו כנדר, שמא לא יוכל לקיימם תמיד. ויש אומרים שניתן לסמוך על 'מסירת מודעה' הנעשית לאחר 'התרת נדרים' בערב ראש השנה (למנהג בני אשכנז), שמבטלים בה את כל הנדרים העתידיים, אשר על פיה אין דבריו ומנהגיו נעשים כנדר. ויש שכתב שלכתחילה אין לסמוך על כך, אלא לעשות 'התרת נדרים' למנהגו, כשתִּדרש. [משנ"ב רלח, ה; ביאורים ומוספים דרשו, 16 ו־18]