היום נעסוק בנושא: מקום התפילה בבית הכנסת ובבית
יום חמישי ט' באדר א' תשע"ו
האם צריך לקבוע מקום לתפילה בבית?
התפילה נחשבת כהקרבת קרבן, וכשם שהקרבת הקרבן נעשתה במקום קבוע בבית המקדש, כך צריך אדם לקבוע מקום לתפילתו בבית הכנסת, ולא לשנותו כי אם בעת הצורך. ואף אשה המתפללת בבית - צריכות לקבוע מקום לתפילתה, ותבחר במקום בו לא יפריעוה בני הבית. וכן בכל מקום שמזדמן לאדם להתפלל בו אפילו פעמיים בשנה - צריך לקבוע בו מקום לתפילתו. וכן צריך לקבוע בבית המדרש מקום קבוע ללימודו. [סעיף יט וס"ק נט; ביאורים ומוספים דרשו, 67-68]
באיזה אופן מותר להתפלל בסמוך לפתח בית הכנסת?
אין להתפלל בטווח של פחות משמונה טפחים (64-76.8 ס"מ, לשיטות השונות) מפתח בית הכנסת, כדי שלא יֵראה כאילו ההִמצאות בבית הכנסת היא עליו לטורח ומשום כך הוא מבכר את הישיבה בסמוך לפתח; וכן כדי שלא תוסח דעתו מכוונת התפילה מחמת העוברים בחוץ. ואם מקומו הקבוע הוא בסמוך לפתח, והפתח אינו פתוח לרשות הרבים - רשאי לשבת שם. וכן ראוי שלא להתפלל במבוא של בית הכנסת, (מלבד הדין שצריך להתפלל בבית הכנסת, ראה סעיף ט וס"ק לח) [סעיף כ וס"ק סא]
האם עדיף שלא להשתמש ב'סטנדר' בשעת התפילה?
מצוה מן המובחר שלא תהא כל 'חציצה' בין המתפלל לקיר שלפניו; וחפצים קטנים הנמוכים מעשרה טפחים (80-96 ס"מ, לשיטות השונות) ורוחבם פחות מארבעה טפחים - נחלקו הפוסקים אם הם נחשבים לחציצה. וחפץ העומד במקומו דרך קבע, כגון ארון ספרים, או חפץ שיש בו צורך לתפילה, כגון שולחן או 'סטנדר' - אינם נחשבים לחציצה. ויש אומרים שאדם אחר נחשב לחציצה, וטוב להזהר בכך במידת האפשר. [סעיף כא וס"ק סג, סו, סח ו־סט; ביאורים ומוספים דרשו, 76]