היום נלמד: ברכה על פרי חי ומבושל
יום חמישי ד' באדר תשע"ז
ירקות מְאוּדִים - האם ברכתם 'האדמה'?
פירות וירקות ניתנים לאכילה בצורות שונות: חי, מבושל, מאודֶה, מטוגן, אפוי ועוד; ואין לברך על פרי או יֶרק 'העץ' או 'האדמה' אלא בצורה שרוב בני האדם אוכלים אותו. ובצורה שאין רוב בני האדם אוכלים אותו - אם הוא ראוי לאכילה בצורה זו, ולוּ בשעת הדחק - ברכתו 'שהכל', כיון שאינו נחשב בצורה זו כפרי לעניָן ברכה, ואין לומר עליו "בורא פרי"; ואף אדם שדרכו לאוכלו בצורה זו, בטלה דעתו אצל דעת רוב בני האדם. אולם, בדיעבד, אם ברך 'העץ' או 'האדמה' - יצא. ואם אינו ראוי לאכילה כלל, אין לברך עליו. [שו"ע יב, משנ"ב סג, סד, סה ו־סז, וביה"ל ד"ה לאוכלם וד"ה מברך; ביאורים ומוספים דרשו, 72]
האם מברכים על תפוח אדמה חי?
כמה דוגמאות מעשיות על פי האמור: תפוח - ברוב הזנים נאכל בדרך כלל חי, אפוי, או מבושל כלִפְתָּן וכרֶסֶק, ורק בצורות אלו יש לברך עליו 'העץ'. עגבניה - נאכלת בכל צורה שהיא: חיה, מבושלת, מאודָה, מטוגנת או אפויה; ולכן ברכתהּ תמיד 'האדמה'; והגם שבצורות מסוימות היא ערֵבה יותר, אין לכך משמעות לעניָן הברכה. תפוח אדמה - האוכלו כשהוא חי אינו מברך עליו כלל, כיון שאינו ראוי לאכילה כלל. ומלפפון - האוכלו כשהוא מבושל, מברך עליו 'שהכל', כיון שהוא ראוי לאכילה בשעת הדחק, אך בדרך כלל אינו נאכל אלא חי או כבוש. [שו"ע יב ומשנ"ב סא-סב]
באיזה אופן מברכים על מיני דגן 'האדמה' ו'בורא נפשות'?
כאמור, פרי שרוב בני האדם אינם אוכלים אותו כשהוא חי, אך הוא ראוי לאכילה בצורה זו לפחות בשעת הדחק - מברך עליו 'שהכל'. כלל זה אמור ביחס לכל הפירות והירקות, אך לא ביחס למיני דגן ולאורז, כלומר, גרעיני חיטה ושאר מיני הדגן, וכן גרגרי אורז, אם הם ראויים לאכילה בשעת הדחק, האוכלָם מברך 'האדמה', וזאת מפאת חשיבותו של הדגן, המהווה את עיקר מזונו של האדם, ולפיכך אף בצורה שבדרך כלל אינו יאכל בהּ, הוא נחשב ל'פרי', וניתן לומר עליו "בורא פרי"; ובאופן זה יש לברך על מיני הדגן 'בורא נפשות' ולא 'על המחיה'. [משנ"ב סה, וביה"ל ד"ה ואם; ביאורים ומוספים דרשו, 75]