"קדשינו במצוותיך ותן חלקינו בתורתך"
בשנת תשל"ו בא אלי אדם ואמר לי: "ברצוני להקים כולל לבעלי בתים, וביקשתי ממגיד השיעור המפורסם, פה מפיק מרגליות, רבי גדליה רבינוביץ', שימסור את השיעור. דא עקא שהוא חלה, ונזקק לנסוע ללונדון בכדי לעבור שם טיפולים, והכולל אמור להיפתח בעוד שבוע. הוא יבוא לומר את השיעור על המשנה הראשונה במסכת עירובין, ומשם הוא אמור לנסוע הישר לטיפולים באנגליה, ואני מבקש שתמלא את מקומו".
באותה עת הייתי אברך צעיר. הרב רבינוביץ מסר את השיעור בעירובין, ואני התחלתי דווקא בלימוד מסכת מגילה. בהתחלה היו בכולל ששה-עשר איש, ובתוך חודשיים קפץ המספר והגיע למאה איש.
למדתי איתם בסדר מעניין מאוד. תחילה למדנו את הגמרא עם רש"י ותוספות, רי"ף עם ר"ן או רבינו יונה, ואת הרא"ש עם הערות ה"'דברי החמודות', ולאחר מכן עברנו ללימוד ההלכה היוצאת מדברי הגמרא על פי ה"שולחן ערוך" וה"משנה ברורה", והדברים היו מבוררים ביותר. כך מסרתי שיעור של שעה ורבע מדי יום במשך עשרים שנה, עד שעברתי לירושלים.
השיעור הזה גרם לאנשים שבקושי ידעו לקרוא רש"י וראשונים – להפוך לתלמידי חכמים, וכמה מהם אף חיברו ספרים בלימוד. החידוש בשיעור היה, שלמדנו באופן של אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, והשומעים יצאו עם ידע בהלכה. כך למשל, את מסכת ברכות למדנו במשך ארבע שנים, עם הלכות רבות. הצלחת הכולל הובילה לכך, שלאחר מכן נפתח באזור כולל נוסף לבעלי בתים.
גם בירושלים יש כמה מסגרות בסגנון הזה, אבל לא די בהן. ניתן לאסוף ציבור גדול, ולבנות מסגרת שבה בכל שעה נמסר שיעור על נושא אחר, וכל אדם בא בשעות הנוחות לו. בכולל שלי הסדר היה שמשמונה עד תשע נמסר שיעור בדף היומי, מתשע עד עשר ורבע נמסר שיעור בגמרא, מעשר ורבע עד אחת עשרה וחצי התקיים השיעור שלי, ואחריו שיעור נוסף בהלכה ובחומש. כך נמשכו השיעורים עד השעה אחת בצהרים, וכל אדם היה בא בשעה הנוחה לו.
כשהייתי בחור למדתי עם רבי יודל שפירא זצ"ל בבית כנסת במאה שערים, במשך כמה שעות ברצף, ויצאתי אחוז התפעלות מכך, שהיו בעלי בתים שסגרו את העסק, ובאו במסירות נפש ללמוד עמנו במשך זמן מה. אך כשישנה מסגרת מאורגנת ומסודרת, ואדם אוהב את השיעור, הדבר יוצר לו מחויבות גדולה יותר להתמיד ולהשתתף בו.
כוחו של שיעור תורה
לפני מספר שנים מסרתי שיעור בשכונת 'רמת אהרן' בבני ברק. בשיעור השתתף אדם עם כיפה שחורה וללא זקן. במשך שלוש שנים השתתף בשיעור, הוא לא הפסיק לשאול שאלות והפריע למהלכו התקין. מגיד שיעור אחר כבר היה כועס וגוער בו, אך אני מעולם לא איבדתי את הסבלנות, ועניתי לו בנחת על כל שאלותיו.
לאחר שלוש שנים הוא ניגש אלי וסיפר את סיפור חייו, שהיה מדהים בכל קנה מידה. הוא גדל באמריקה בבית דתי. מרבית בני משפחתו פנו לעסקים, אך הוא, עקב צימאונו הגדול לידע, פנה להשתלם במדעים, ועשה חיל, עד שהגיע לתפקיד בכיר מאוד בתעשייה האווירית של ארצות הברית, והיה חלק מהצוות ששיגר את החללית 'ספוטיק' לירח.
באחד מן הימים פנה אליו שר הביטחון של ישראל, ואמר לו: "מדוע אתה תורם את הכוחות והידע שלך למדינה זרה? בוא ותן אותם למדינת ישראל". הוא קיבל את הצעתו ועלה לארץ, ועבד בתעשיות הביטחוניות תמורת שישית מהמשכורת שקיבל בארצות הברית. הוא השתתף בפיתוח טנק ה'מרכבה', ובפרויקטים חסויים נוספים שעליהם לא סיפר לי מעולם. במסגרת תפקידו הוא היה מכנס בכל חודש חמישים ראשי מחלקות, ומורה להם את אשר עליהם לעשות בחודש הקרוב. כדי להגיע ולדבר איתו במשרדו, היה צורך לעבור סוללה של שש מזכירות, אך בשיעור הוא ישב כאחד האדם ורק שאל שאלות. כאשר הוא בא לדבר איתי, הוא היה כבר מעל גיל ארבעים, אב לבן ובת וסב לנכדה.
"כעת אני מצוי בפרשת דרכים", המשיך ואמר. "אני לא אדם בזבזן, וצברתי לי מספיק כסף שבעזרתו יש ביכולתי לשבת וללמוד תורה כל חיי, אבל מעולם לא ידעתי לענות על השאלה, האם אכן אדע ביום מן הימים ללמוד, מפני שעזבתי את הלימוד רק בגלל שלא השיבו לשאלותיי. גם בהמשך החיים, כשהשתתפתי בשיעורים, ושאלתי יותר מידי שאלות, קיבלתי את אותו יחס משפיל. אך אתה נתת לי תקווה. במשך שלוש שנים אתה משיב לשאלותיי בכזו סבלנות, ולפיכך עשיתי חישוב מסלול מחדש, וכעת אני חושב שאולי עוד יש לי סיכוי לגדול לתלמיד חכם, ואם באמת יש לי סיכוי כזה – איני חפץ להפסיד את ההזדמנות.
"בתעשייה האווירית חפצים שאכהן כסמנכ"ל, ובחודש הבא זה הולך לקרות. כעת אני ניצב בפני החלטה גורלית: או שאני מקבל את ההצעה ומתמנה למשרה הבכירה, או שאני נוטש את העבודה ופונה ללמוד תורה. אך יש לי שתי שאלות קשות: השאלה הראשונה, האם באמת אהיה מסוגל לגדול לתלמיד חכם, והשאלה השנייה היא, שיש לי בעיה עם אבי הזקן, שכשהוא ישמע שעזבתי את העבודה – איני יודע איך הוא יקבל זאת, מה עלי לעשות?"
"מתי יש לך חופש מהעבודה?", שאלתי אותו.
"בעוד שבועיים".
"איפה אתה נמצא בחודשי החופש?", שאלתי אותו.
"בירושלים".
הוספתי ושאלתי: "האם זהו חופש מוחלט, או שאתה עדיין עובד מספר שעות ביום?".
"אני עובד חמש שעות, במקום תשע שעות ביום"
"מצוין! אני אמצא לך חברותא בירושלים, שילמד איתך באופן אישי שעתיים בבוקר ושעתיים בערב", השבתי לו. "ואני מבקש ודורש: תוציא לו את הנשמה עם השאלות שיש לך, אל תהסס לשאול אף שאלה. במשך הזמן הזה כבר תראה אם אתה משתלב ונכנס לעניינים. לאחר חודשי החופש תחזור לבני ברק ונדבר שוב".
ביקשתי מראש כולל לאברכים מצוינים בירושלים, שיבחר לי אברך שיוכל ללמוד עם אותו מדען, והוא אכן החל ללמוד איתו בחברותא.
לאחר שבועיים הגיע אלי המדען לבני ברק.
"כבר אין לי שאלות. החלטתי לשבת בבית ה' כל ימי חיי, ואני מבקש שתסדר לי חברותא!"
סידרתי לו חברותא אברך מכולל 'חזון איש'. המדען היה מגיע אל בית האברך בעשרים לשמונה בבוקר, ולוקח את הילדים של האברך ברכבו אל מקומות הלימוד שלהם, ומשמונה בבוקר עד שמונה בערב הם ישבו ולמדו בהתמדה עצומה ונוראה.
אך מה שקרה בינתיים בתעשיה האווירית היה מעניין לא פחות. בהנהלת התעשייה האווירית קיבלו רגליים קרות, והחליטו לבסוף שלא ניתן למנות אדם עם כיפה שחורה כסמנכ"ל. לכן לקחו אדם שלא הגיע לקרסוליו, ומינוהו תחתיו. דבר זה היה עילה עבור אותו מדען לדרוש פיצויים, בגלל הרעת תנאי העבודה, והנהלת התעשייה האווירית הסכימה לתת לו על כך פיצויים, בגובה שלוש מאות אחוז ממשכורתו. כאשר הם שמעו על החלטתו לעזוב כליל את העבודה, פנו אליו וביקשו שיעבוד כיועץ שמונה שעות בשבוע, ויקבל את אותה משכורת שקיבל עד לאותו היום. "להפסיד שמונה שעות מהתורה? לא בא בחשבון", הוא פסק. "לצורך פרנסה אני מוכן לעבוד רק ארבע שעות בשבוע". בסופו של דבר הם התפשרו על שש שעות שבועיות…
היום הוא כבר סיים את כל הש"ס בעיון, והוא עובד בתעשייה האווירית ביעוץ במשך ארבע שעות בשבוע. הוא מקבל את אותה משכורת שקיבל לפני כן, בנוסף לפיצויים הגבוהים שקיבל…
פעם פגש אותי בנו, וסיפר לי: "הרב, דע לך שאני הבאתי את אבי לשיעור שלך. באותה תקופה למדתי בישיבה ברמת השרון, וכשהייתי חוזר הביתה, נהגתי להיכנס אל בית הכנסת ולשמוע את השיעור שלך. כשראיתי שאתה עונה על כל השאלות בסבלנות כה גדולה, ולא מקפח אף שואל, אמרתי בליבי כי זה שיעור שמתאים לאבא שלי, כיון שאבי לא הסתדר באף שיעור שהשתתף בו, ותמיד התרגזו על שאלותיו המרובות, ואילו כאן עונים על כל השאלות!
"באתי לאבי ואמרתי לו: 'מצאתי שיעור שיתאים לך, בוא תנסה!', וכך הבאתי את אבי לשיעור שלך"…
זהו סיפורו של אדם שהלך ללמוד תורה במסירות נפש, תוך שהוא משליך מאחורי גוו הצעה מפתה ביותר, שרבים יכולים רק לחלום עליה, ולבסוף הקב"ה שילם לו בכפל כפליים. היום הוא תלמיד חכם מופלג, ובנוסף לא חסר לו כסף.
ולמה אני מספר זאת? בכדי שנראה עד כמה שיעור תורה יכול להשפיע על אדם, ולשנות אותו מקצה לקצה, ומה התורה נותנת לבני האדם.
(מתוך הספר 'אריה שאג')