שח הגאון רבי ניסן גולדברג שליט"א:
ידוע בשם הגרי״ז שביאר מדוע רואים שילדים קטנים שמחים יותר ואילו אנשים מבוגרים עצובים יותר – שהוא משום שאין לילדים חטאים. מהותו של האדם היא שמחה, כאשר רואים אדם עצוב זה משום שיש לו חטאים. ולכן היתה ירושלים מקור השמחה, משום ששם נתכפרו עוונותיהם של ישראל.
על דרך זו ביאר הגאון ר׳ נחום פרצוביץ זצ״ל מה שאנו רואים את כל הבריאה פורחת, ואילו על אנשים רואים שאינם שמחים, שהעצים פורחים משום שהם מחוברים לאדמה והשמש מאירה אותם, אמנם כאשר יעקרו אותם ממקומם הם מיד יבלו, וממש כמו-כן האנשים, כאשר הם מחוברים הם שמחים, וכדכתיב (תהלים צב יד) ״בחצרות אלוקינו יפריחו״, והיינו שכאשר הם בבית המדרש הם שמחים, אך כאשר הם מחוצה לו אינם שמחים, שהם כעץ שעקרוהו ממקומו.
שמעתי שבתחילת השבוע (תמוז תשע״ו) נכנסו אל מרן ראש הישיבה הגראי״ל שטינמן (שליט״א) ארבעה בחורים צעירים מארה״ב מישיבות קטנות שעולים לישיבות גבוהות, וכולם בנים של גבירים גדולים ומחזיקי תורה, ובאו לארץ הקודש קודם עלייתם לישיבה להתפלל בכותל ולהתברך.
מרן הגראי״ל בירך את הראשון שיצליח בלימודו, וכן את השני, ואילו את השלישי שאל מרן להיכן הוא הולך ללמוד… הבחור גמגם, ולבסוף אמר שהוא הולך ל'ישיבה יוניברסיטי'. התחיל מרן לומר לו שלא תהיה לו הצלחה בחיים, ושמערבים שם דברים אחרים עם התורה, ותהא חסרה לו השמחה. ואח"כ את הרביעי בירך ג״כ מרן שיצליח בלימודו, בלי לשאלו להיכן הולך ללמוד. והיינו שראה על הפנים של הבחורים אם יש להם שמחה או לא, וכך ידע שאותו בחור אינו עומד ללמוד בישיבה קדושה.
אבי מורי ז״ל שמע מבנו של ר׳ אלחנן וסרמן זצ"ל הי״ד, שסיפר, שאדם נכנס פעם אל החפץ חיים זצ״ל וביקש להתחזק באמונה. אמר לו הח״ח שהוא יראה לו 'מופת'… וסיפר לו מעשה שאירע עמו כאשר היה בוורשה כדי להדפיס את המשנה ברורה.
כידוע, הח״ח מסר נפשו כדי שלא יהיו טעויות במשנ"ב, והדבר היה כרוך בעמל רב ובטירחה מרובה, לסדר את סוגי האותיות וגודלן, וכן לוודא שלא יהיו טעויות. בית הדפוס לא היה באזור היהודי בוורשה, ומול הבית בו התארח הח״ח היתה אוניברסיטה של גויים, וכן בבנין שהתארח בו היו גויים.
בבוקר היה הח״ח הולך לתפילה, וכאשר חזר היה עוסק בעבודתו עם המשנ״ב, ולאחר מכן היה הולך לתפילת מנחה וערבית. פעם אחת כאשר חזר מתפילת שחרית פגש כמה סטודנטים מהאוניברסיטה והקדים להם שלום, וראה שהם מתוחים. בערבו של יום, כאשר בא לירד לתפילת מנחה וערבית, הרגיש בריח של שריפה ושמע קולות נפץ ורעמים. לאחר ששככו מעט הקולות ירד הח״ח מביתו וראה את הסטודנטים עולים בבנין. שאל אותם מה אירע, והשיבו לו שאותו היום היה יום של מבחנים באוניברסיטה, ולכן היו מתוחים בבוקר, וכאשר הסתיימו המבחנים היו צריכים להתפרק…
שאלם הח״ח: לשם מה צריך להתפרק? וענו לו, שהנפש של האדם היא כמו קפיץ, שכאשר מותחים אותו הרבה ולאחר מכן משחררים אותו, הוא קופץ ומשתולל…
אמר הח״ח לאותו יהודי: בן תורה שלומד במשך כמה שעות ברציפות, היה צריך בסוף הסדר לזרוק את הסטנדר!… וזהו 'מופת', שכאשר לומד טוב – לאחר הלימוד פניו מאירות ומאושרות. וזהו כח אורה של תורה, ש״בחצרות אלוקינו יפריחו״.
(מעובד ע"פ שיחתו בגיליון 'יאיר נזרו')