איך צריך להחזיק את הלחם בזמן ברכת המוציא?

י"ב תשרי- קס"ז ד' - ה'
הורדת השיעור לצפיההורדת השיעור לשמיעה

האם מספר אנשים יכולים ליטול ידיים ביחד באותם המים?
נטל ידיו ונגע בו אדם שאין ידיו נטולות האם צריך ליטול שוב?
נטל ידו אחת ונגע בה בשנייה האם צריך ליטול שנית?
כל זה ועוד בשיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א


סימן קס"ז סעיף ד'

– מקום וזמן הבציעה ומי הוא הבוצע –

שיחזיק את הפת בשתי ידיו בשעת ברכה | טעם הדבר | שיהיה מלח על השולחן בעת הבציעה | הטעמים שנאמרו בזה 

מבואר בשו"ע, שצריך להחזיק את הפת בשתי ידיו, כי יש בידיו עשר אצבעות, ויש ענין להחזיק את הפת בשעת הברכה בעשר אצבעותיו, והטעם, כיון שיש מנין של דברים שקשורים לפת שהם במנין עשר, ולכן כנגדם צריך להחזיק את הפת בשעת הברכה בשתי ידיו שיש בהם עשר אצבעות, והשו"ע מביא, את רשימת הדברים, שיש עשר מצוות עד שהפת ראויה לאכילה, בשעת חרישה "לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו", בשעת הזריעה "שדך לא תזרע כלאים", בשעת דישה "לא תחסום שור בדישו", לקט, שכחה, פאה, תרומה, מעשר ראשון, שני, וחלה.

וכן בברכת המוציא יש י' תיבות, וכן י' תיבות בפסוק "מצמיח חציר לבהמה", וכן י' תיבות בפסוק "עיני כל אליך ישברו", וכן י' תיבות בפסוק "ארץ חטה שעורה", וכן י' תיבות בפסוק "ויתן לך", ומחמת כל הדברים האלו ראוי לאחוז את הפת בי' אצבעותיו.

סעיף ה'
קודם שמברך "המוציא" ידאג שיהיה מלח או לפתן על השולחן כדי שיהיה לו במה לטבל את הפת, והטעם, כי זה כבוד הברכה, שיהיה בפת טעם טוב, וכן כדי שלא יצטרך להפסיק, כיון שאם לא יהיה מלח או לפתן על השולחן, הוא יצטרך להפסיק בין הברכה לאכילה כדי לבקש שיביאו לו, וכן מפני ששולחן של אדם דומה למזבח, ואכילת אדם דומה לקרבן, ובמזבח כתוב, "על כל קרבנך תקריב מלח", ונ"מ בין ב' הטעמים, לענין אדם שרוצה לאכול פת חריבה ללא מלח, לטעם הראשון, אין ענין שיהיה מלח על השולחן שהרי בכל מקרה אינו רוצה לטבל את פיתו במלח, וא"כ אין כאן משום כבוד הברכה, ואין חשש שידבר בין הברכה לאכילה, אבל לטעם השני, יש ענין גדול כדי שיהיה דומה לקרבן, וכן נ"מ אם יש לו פת מטובלת, אז לטעמים הראשונים אין ענין במלח, ולטעם השני, צריך שיהיה מלח כדי שיהיה כקרבן.

מה הקשר בין בין המזבח לשולחן ובין האכילה של אדם לקרבן? מבאר המ"ב, שכאשר אדם אוכל ומכוון שיהיה לו כח לעבודת הבורא, אכילה כזו היא כמו קרבן, בשעה שאדם סועד על שולחנו ונותן לחמו לעני, שולחן כזה הוא כמו מזבח.
טעם נוסף מביא הרמ"א שצריך מלח על השולחן, משום שהמלח מגן מן הפורענות, כי כאשר אנשים נוטלים ידיהם ויושבים סביב השולחן, ובינתיים משתהים וממתינים אחד לשני עד שכולם יגמרו ליטול את ידיהם, ובינתיים לא עוסקים בשום מצוה, כאן צריך להגיע לברית מלח שמגינה מן הפורענות.

קראתם? נהנתם? נשמח מאוד אם תשאירו לנו תגובה, הארות והערות יתקבלו בברכה

פוסטים נוספים

דילוג לתוכן