היום נסיים לעסוק בנושא: 'והיה מחניך קדוש'
יום שלישי כג בשבט תשע"ו
ההבדל בין כלים העשויים מחומרים שונים לענין דיני ההרחקה
כפי שלמדנו אתמול, כלִי חרס או עץ המיועד להכלת צוֹאה ו'מי רגלַים', חלים עליו דיני ההרחקה אף בשעה שהוא נקי, וזאת משום שגוף הכלי 'בולע' מתכולתו ומזדהם. לעומת זאת, בכלֵי זכוכית או מתכת - אין גוף הכלי מזדהם, ואין חלים עליו דיני ההרחקה בשעה שהוא נקי ולא נודף ממנו ריח רע. וחרס מצופה בזכוכית או בעופרת - דינו לעניָן זה כזכוכית, ויש מקלים רק במצופה עופרת; ובחרסינה יש להחמיר. וגומי דינו כחרס; ופלסטיק דינו כזכוכית, ויש שכתב כי טוב להחמיר אף בפלסטיק. [סעיף א, ס"ק ד, ה ו־ח, וביה"ל ד"ה אבל; ביאורים ומוספים דרשו, 6]
איזו מחיצה מועילה לביטול דיני ההרחקה?
הנמצא במקום מוקף מחיצות, ויש בו דבַר מיאוס שדיני ההרחקה חלים עליו מדרבנן, וביניהם מבדילה מחיצה, או חפץ כלשהו, בגובה עשרה טפחים (80-96 ס"מ, לשיטות השונות) וברוחב ארבעה טפחים (32-38.4 ס"מ), בכל עובי שהוא - מותר לו לעסוק בדברי קדושה כנגד המחיצה, כשאינו רואה את דבר המיאוס. אולם לדבר מיאוס שאיסורו מדאורייתא - נדרשת מחיצה המשוכה מקיר לקיר. [סעיף ג, ס"ק ט, וביה"ל ד"ה מותר; ביאורים ומוספים דרשו, 10; הקדמת הביה"ל לסימן עט, אות ה; וראה שם לענין מחיצה בפני דבר מיאוס הנמצא במקום שאינו מוקף במחיצות]
האם ניתן להגעיל כלי פלסטיק?
הכשרת כלים ש'בלעו' איסור מבישול בשר וחלב יחד וכדומה, באמצעות 'הגעלה' במים רותחים - מועילה לכלים העשויים ממתכת, עץ ואבן, אך אינה מועילה לכלֵי חרס, חרס מצופה זכוכית, או חרסינה; ולדעת רוב הפוסקים אינה מועילה גם לכלי חרס מצופה עופרת. וכלי זכוכית - לדעת השולחן ערוך כשרים גם ללא הגעלה, ודי בניקויָם בלבד, ולדעת הרמ"א דינם ככלי חרס (לפחות בנוגע לאיסור חמץ). וכלי פלסטיק - נחלקו הפוסקים אם ההגעלה מועילה להם, ויש שהחמיר רק בנוגע לאיסור חמץ. [ס"ק ה וביה"ל ד"ה אבל; ביאורים ומוספים דרשו, 7]