בזכות התפלין
להלן סיפור מופלא, המעובד מתוך 'פניני פרשת השבוע' מדברי מגיד מישרים הרה"ג אשר קובלסקי שליט"א. יש בו כדי ללמדנו על חשיבות הנחת התפילין ועל העובדה, כי התפילין מגינות ומצילות גם במצבים הנראים אבודים. ולהלן הסיפור מפי בנו של בעל המעשה:
בשנת ה'תרצ"ז. התחוללה מהומה של ממש בישיבת טלז שבליטא. שוטרים חמורי סבר חסמו את כל הכניסות והיציאות. הם כיתרו את הישיבה. בשלב מסויים, נכנסו השוטרים להיכל הישיבה, כשבידם תמונה. ממנה ניבטה דמותו של עלם, ועליה כתוב 'גודלבסקי'. הבחור היה מבוקש לחקירה בגלל עבירות הגירה'. היה זה הגאון רבי יהושע לייב גודלבסקי זצ"ל. בחור צעיר שהגיע לליטא מגרמניה, במטרה ללמוד תורה בישיבת טלז.
העלם הצעיר היה שקוע בלימודו, ולא שם לב כי מועד ה'ויזה' שברשותו עבר. הוא שהה בליטא שלא כחוק, והפך להיות עבריין הגירה הדרוש לחקירה… כשהגיע לחקירתו, ניתנו לו שתי אפשרות: לפדות את עצמו בתשלום גבוה או להיכנס לבית הסוהר. האמצעיים הכלכליים לא עמדו לרשותו ונשארה בידו רק האפשרות השנייה – ללכת לבית הסוהר, זאת על אף שידע שיושבים שם עבריינים מסוכנים, ומסוכן לשהות בחברתם…
הבחור התייצב בעיניים מפוחדות בכניסה לבית הכלא, לריצוי עונשו. המקום היה מוזנח ומצחין. שכנו בו בצפיפות זה לצד זה למעלה מעשרה אנשים מסוכנים, מדברים בשפה שאינו מכיר. הם שמחו על האורח החדש, וכבר תכננו בינם לבין עצמם כיצד להציק לו.
כשנכנס לתא. האסירים החלו לעלות על יצועם לשינת לילה . אך הוא לא הצליח לעצום עין מרוב פחד. מקום שאין בו חוק ואין סדר, אין דין ואין דיין, בחור צנום, מול אנשים מסוכנים שזה מקומם הטבעי. הם דיברו ביניהם והצביעו עליו מספר פעמים לפני שנרדמו. הוא הבין, כי מחר לא הולך להיות קל, ושפתותיו נקשו בפחד.
האסירים נרדמו. אולם הבחור לא הצליח להירדם. כשהגיעה שעת חצות לילה, החליט, כי כבר עדיף להישאר ער. הרי איזה ביטחון יש לו כאן בתא חוץ מהנחת התפילין היקרה, אותה לבטח לא יוכל להניח במשך היום בחברתם. הוא העדיף להמתין לאור ראשון כדי שיוכל להניח תפילין ולהתפלל בזריזות, בטרם שיתעוררו שכניו לתא.
עם עלות השחר קם על בהונותיו מהמזרן שהיה עשוי מעֵרמת קש אסוף. הוא עשה את דרכו אל ברז המים ליטול את ידיו בשקט מוחלט. כדי שלא ירעיש חלילה, הלך לפינת החדר, הוציא את התפילין, והניח אותן בדבקות ובמסירות… תוך שמירה על דממה מוחלטת, החל בתפילתו מעומק הלב. מילה במילה כמונה מעות, בעת שהוא מהדק את התפילין לראשו. הוא זעק מעמקי ליבו זעקה אילמת, זעקת הלב, שחלילה וחס, לא תישמע בקול רם. רגע לפני הגיעו לתפילת שמונה עשרה, שמע את אחד האסירים מתהפך על משכבו, והבחין, כי הלה פתח את עיניו. מתוך אימה וחרדה רבה החל בתפילת שמונה עשרה, כדי לשכוח מהנעשה סביבו…
תפילתו של היהודי לא מצאה חן בעיניו של אותו אסיר שהתעורר. הוא מיהר להעיר כמה מחבריו, ועד שסיים את תפילתו – כבר כל האסירים התעוררו, נושאים לעברו אגרופים מאיימים. כשפנה לאחור בתפילה 'עושה שלום', ליבו נחרד, בעיניו ראה, כי הללו מתקרבים אליו באגרופים קמוצים… גופו רעד מפחד, הוא עצם את עיניו והמתין למהלומותיהם, שבוודאי יבואו בתוך שניות. שמע את צעדיהם מתקרבים אליו, וליבו ניתר מאימה. ואז, כשהיו כבר קרובים- הם נסוגו לאחור. לאחר כמה רגעים העז להציץ אחורנית, וגילה, כי הם יושבים על מיטותיהם, אינם מתקרבים ואינם מאיימים עוד.
הבחור היה המום, אך מיד הבין, כי עוד לא הוכח שהסכנה חלפה. הוא חלץ את התפילין בזהירות, נישק וקיפל אותן בהתרגשות רבה. הוא מיהר להצטרף לשאר האסירים, שהיו מטאטים באותה עת את החדר ואוספים את הקש שנפל מהמזרונים במהלך הלילה. מה גדולה היתה הפתעתו כשאותם האנשים סימנו לו שלא יטרח. אחד מהם התנדב לאסוף את הקש במקומו, תוך שהוא ממלמל מילות הערכה לא מובנות. אם עדיין היו לו ספיקות באשר לכח התפילין, הרי שהרגע הבא היה רגע פלאי ומוכיח.
כשנכנס הסוהר לתא, החלו האסירים להתגודד סביב הסוהר, ולהתווכח עימו בלהט. הוויכוח גלש לצעקות. היה ניכר שהאסירים מטיחים מילים קשות בסוהר, תוך שהם מצביעים לעבר הבחור שישב בפינתו. אולם הוא לא הבין אף מילה. אחרי ויכוח ארוך ונוקב, יצא הסוהר לפרק זמן קצר. האסירים האחרים התקרבו אל הבחור, והחוו לו קידה. לאחר כמה דקות שב הסוהר, וביקש מהבחור ליטול את מטלטליו, וללכת עמו . הוא פסע עם הסוהר, לא מבין מה קורה. לפתע הוא מצא את עצמו חופשי מחוץ לכותלי בית הכלא, חופשי ומאושר.
בנו, ר' אברהם גודלבסקי שליט"א שמע את הסיפור מאביו שזכה לדור ישרים מבורך, והקים בית חינוך גדול לבנות בארה"ב בסיפורו שב וסיפר על האימה שאחזה בו בעת שהניח תפילין עד שהבין כי התפילין הן שהצילו אותו מגיא צלמוות…
(פניני בית לוי, גליון 830)