מי אני הקטן שאגיד במה צריך להתחזק, אבל אכתוב מספר תובנות שעלו בראשי בימים אלו.
- אני הרבה זמן חושב, שהדבר שהכי מטריד אותי כשהמשיח יבוא זה העניין של טומאה וטהרה. מבחינתי זה נדמה כדבר בלתי אפשרי, ואין לי (יותר נכון: לא היה לי) מושג איך אפשר בכלל להתחיל לחיות בתנאים החמורים והנוקשים שמערכת הטהרה מציבה.
ועד לפני שבוע אכן כך הרגשתי, עד שהקב"ה נגלה אלינו בנושא הקורונה, והראה לנו שכן, זה אפשרי, מאד אפשרי: לא לדבר עם אדם שמא תנתז צינורא מפיו, לא לגעת היכן שאדם אחר נגע ועוד…
- גם אנו, האנשים שאמונים על שמירת התורה והמצוות והמדקדקים בקלה כבחמורה ומקפידים על ההכשרים הכי טובים, לאט לאט רמת החיים, כמות הפינוק והמוצרים שלא בהכרח אנו צריכים, עולה ועולה… וזה לא משנה אם יש כסף או אין.
כמובן אין לי מושג, אבל ייתכן שזו הארה עצומה של השי"ת בדור השפע שלא היה כמותו, שפונה אלינו ואומר: בניי אהובי, כן, אפשרי בלי חופשה, בלי בית מלון, בלי חליפה חדשה/בגד חדש.
לפני כשבוע דיברתי עם אברך צעיר, אב לשני ילדים, ומה שהטריד אותו זה: איך הוא יעשה את ליל הסדר בבית, אין מצב! הוא לא מסוגל לחשוב על זה. וחשבתי לעצמי, שזה גם חלק מהפינוק העצום בו אנו שרויים.
- תובנה נוספת שעולה לי, שאולי באמת זה הזמן להתחיל לעשות חסד אמיתי עם בני ביתנו ועם הסובבים, ההורים, משפחה קרובה, שכנים קרובים וכו'. מניסיוני, הכי קל, ולצערנו זה מה שרוב בעלי החסד עושים, זה לעזור לכל העולם, ואילו לקרובים, רק אם נשאר זמן אז עוזרים קצת לאשה, עושים טובה מתקשרים להורים (לא רק כשצריכים אותם…)
- זכיתי לראות את דברי האליהו רבה (תנא דבי אליהו סוף פרשה ב) וכדאי מאד לעיין שם בדברים הנוגעים לדורנו. מתוך דבריו: "המבעט ביסורין כופלין אותן עליו (…) באותה שעה יהיה כל העולם מרתיע ויאמרו שמא בא מבול לעולם לאבד את העולם שנא' ה' למבול ישב, השיבה רוח הקודש אותן ויאמר: לא בא מלך מלכי המלכים הקב"ה אלא לעשות משתה לבניו, ויאמר, לא באתי אלא למלוך על כל העולם, שנא' וישב ה' מלך לעולם, ומפני מה אני מולך, מפני שאתם מפרכסים במעשיכם הטובים ובתלמוד תורה" וכו'.
שנזכה מהרה לראות בנחמת ציון וירושלים ולאכול ולהקריב כבר השנה את הזבחים והפסחים ושאר הקרבנות.
י. קרמר
(פורסם בגיליון 'עמוד החסד' מבית הגמ"ח המרכזי)
