רבי שלמה סופר זצ"ל, נכדו של רבנו החתם סופר זי"ע, מספר בספרו 'חוט המשולש' מעשה מפעים על פרנס ציבור שקיבל לבדו החלטה גורלית – לשם שמים, תוך שהוא מסיט הצידה כל שיקול אחר ואף מסתכן בזעמם של בני קהילתו.
היה זה כאשר נודע לבני קהילת מטרסדורף כי רבם ה'חתם סופר' התקבל לרבנות פרשבורג ועומד לעוזבם. ליבם חרד מאוד על כך, והם החליטו לבוא לפניו כולם ולבקש על נפשם שלא יעזבם. ואכן כך עשו – באו לפניו גדולים וקטנים, נשים וטף בקול צעקה, לעורר את רחמיו שלא יילך מאיתם וישאיר את הצאן ללא רועה.
הדברים נגעו ללבו של ה'חתם סופר'. בדרשתו בשבת שלאחר מכן אמר לקהל כי אכן התיישב בדבר וחשב על כמה תנאים שאם יתמלאו יוכל להישאר אתם, ואף שלח את השמש – 'נאמן הקהל' אל ראש הקהל, עם אותה רשימת תנאים. "אולם" – המשיך החתם סופר ואמר – "לא קיבלתי כל תשובה מראש הקהל, ומכך אני מבין שאין בדעת ראשי הקהילה למלא אחר התנאים הללו, ומוכנים הם שאעבור מכאן לפרשבורג".
שמעו הקהל את הדברים, ונעשה רעש גדול בבית הכנסת. בכעס גדול נהרו הכל אל בית ראש הקהל וצעקו עליו מרה איך העז לעשות כדבר הזה, לקבל החלטה גורלית שכזאת על דעת עצמו, בלי לערב בכך לפחות את טובי העיר ולשמוע את דעתם.
ראש הקהל שמע ונדהם. "אינני יודע מאומה מכל מה שאתם שחים", אמר. "לא קיבלתי שום הודעה מנאמן הקהל בשליחות רבנו".
עתה הפנה הציבור את זעמו אל 'נאמן הקהל', שהיה אמור להביא את דברו של ה'חתם סופר' אל ראש הקהל, והוא זה שמעל בשליחותו, ומחמת כך עתיד רבם אהובם לעוזבם.
חמומי המוח שבתוך הציבור כבר כמעט שלחו ידם להכותו, אולם אותו שמש, היה אדם נאמן שלבו כלב הארי. הוא היסה את כולם ואמר:
"שמעו, אכן רבנו מסר לי שליחות אל ראש הקהל, וידוע לכל כי עבד נרצע אני לרבנו וממלא כל משימה שהוא מטיל עלי, אולם הפעם נהגתי באופן שונה!
"אמנם גם אני רוצה מאוד שרבנו יישאר בקהילתנו, ואוהב אני את בני העדה שבתוכה אני יושב וחפץ בטובתם – אולם האמת אהובה עלי יותר מכל! והאמת היא – שלאדם גדול כרבנו, ראוי יותר לשבת על כס קהילת פרשבורג הגדולה, מאשר להישאר במטרסדורף, שהיא קהילה קטנה יותר, ואינה לפי ערכו ורום מעלתו. החלטתי אפוא בלבי שטוב יותר שרבנו יעבור לפרשבורג, ושם יוכל לעלות מעלה מעלה ולהאיר את עיני הגולה, ולהיות אביהם ורבן של ישראל – ולכן לא הודעתי כלל לראש הקהל ולא עשיתי את שליחותי!"…
וכן היה. לא עלתה עוד בידם בידם של בני קהילת מטרסדורף להניע את לבבו של החתם סופר שיישאר אצלם, והוא עבר לכהן כרבה של קהילת פרשבורג המעטירה.