בס"ד
בכוחות לא לי, קמתי ויצאתי מהבית למבחן בהפנמה פנימית ואמתית שהכל עומד על כף המאזניים; החלטת שאתה הולך על 'קניין ש"ס', שום תירוץ לא יעזור. כעת שבע שנים אתה מגויס למטרה הקדושה, אחרי סיום המחזור, תעשה חושבים, האם לנוח או לשנות תכניות וכדומה.
הרה"ח אהרן כהן
חודש ניסן כבר בעיצומו, וכולם כבר במלוא הברע'ן והרצינות להכנות לחג הפסח הבעל"ט. בימים אלו, יותר מתמיד חברי מסגרת 'קניין ש"ס' הצועדים בדרך הסלולה לידיעת הש"ס כולה, שוקלים ומחשבנים את החודש הבא שבסופו יזכו לעמוד בכור המבחן השני על 450 הדפים הראשונים שבש"ס.
לקראת המבחן הגדול, פנינו לשיחה מיוחדת עם הרה"ג מרדכי שיף שליט"א מחשובי המג"ש והלומדים בעיר קרית גת.
- איך הכל התחיל?
הכל מתחיל סייעתא דשמיא. פותח הוא בחיוך. היה זה לפני כשנה בחודש טבת בימים הגדולים של המעמדים האדירים של שמחת סיום והתחלת הש"ס. כמו כולם, הסתובבו לי בראש כל מיני מחשבות, נו. איפוא אני; מהמסיימים או מהמתחילים. ואז מצאתי את החוברת המיוחדת 'מוסיף והולך'.
באותה חוברת מיוחדת הובאו שיחות מיוחדות שהתפרסמו בגיליון הפופולארי 'לקראת שבת' עם חשובי תלמידי החכמים נבחני כל הש"ס במסגרת 'קניין ש"ס'. קראתי את החוברת לא פעם אחת, ופשוט, לא מצאתי את הכח לעמוד מנגד.
אתה יושב וקורא זה אחר זה, עדויות מאנשים החיים בינינו המשתפים ברגש ובשכל, איך הם עשו את זה והצליחו! ממש קנאת סופרים תרבה חכמה. אחרי שהבאתי את החוברת הביתה הגיע התור של בני-ביתי לקרוא את החוברת כשהם גם התלהבו והגיבו בחיוב ובהתלהבות…
האמת, משתף הוא בכנות. בתחילה כשהצטרפתי, עדיין לא קלטתי את גודל העניין. בתחילה הרי משקיעים ומתכוננים רק למבחן על שלושים דף, כשכל העניין של להיבחן על כל הש"ס נראה רחוק, משהו שיהיה בעוד כשבע שנים, כשאף המבחן המסכם הראשון על מאה עשרים דף מתקיים רק אחר 4 חודשי לימוד.
ואז הגיע המבחן הראשון. נכנסתי למוקד המבחנים כאן בעירנו קרית גת ועמדתי נדהם. ישבו שם כל סוגי האברכים והאנשים, תלמידי חכמים מופלגים לצד בע"ב העוסקים לפרנסתם וכלל עמך ישראל, רכונים על המבחנים ועונים על השאלות הכולל את כל הלימוד החודשי. היה זה הפעם הראשונה בחיי שראיתי והפנמתי את המראה הנהדר הזה; מי שרוצה באמת – מצליח!.
- ומכאן המשכת למסגרת 'קניין ש"ס'?
למבחן המסכם הראשון על מאה ועשרים דף ניגשתי כמו הרבה, לא מתוכנן בדיוק איך וכמה לחזור, עדיין לא קולטים בדיוק איך זה עובד, אך למה לא לנסות. אך בהמשך אחר ה'מבחני סיכום', ארגון "תלמודו בידו" המעודד ומדרבן אצלנו בקהל חסידי בעלזא את עניין ידיעת הלימוד ערכו כנסים מיוחדים בכל עיר להוקיר ולהעריך את אלו שזכו והשקיעו ונבחנו בפעם אחת על 120 דף, כשכמתנת הוקרה קבלנו את התמונה המפורסמת בה נראה השמחה הקורנת של מו"ר כ"ק מרן אדמו"ר מבעלזא שליט"א עת קיבל לידו דו"ח על ציבור אנ"ש המשקיעים ללמוד ולהבחן בכל חודש על הלימוד החודשי. מאז ידעתי שאני כבר בפנים. אני יכול לעשות זה ואי"ה אמשיך לעשות ולהצליח.
המטרה אותה שמתי לפני, הייתה. כל מבחן בתכנית והמסגרת חייבת להיעשות. יהיה מה שיהיה, כדי להצליח חייבים לעמוד בתכנית. זה לא סוד. משתף הוא ברגשי לב. שנה לא קלה בכלל עברה על כולנו, אך אדבר עלי אישית, לצערי היתה תקופה קשה ביותר. חזרתי הביתה מ'תל השומר' ממוטט ועייף, במשך הלילה שהיתי לצד אבי ז"ל. באותו היום התקיים המבחן המסכם השני, אך אני כמובן, לא הייתי מוכן כמעט בכלל, והדבר בקושי עמד בראשי.
ואז עודי מנמנם בסלון ביתי, התעוררתי. השעון הראה על השעה 10. ללכת למבחן או לא, התלבטתי שוב ושוב. לרגע קלטה עיני את התמונה המיוחדת התלויה בסלון. ואז ידעתי המלחמה הוכרעה. אני ממשיך…
בכוחות לא לי, קמתי ויצאתי מהבית למבחן בהפנמה פנימית ואמיתית שהכל עומד על כף המאזניים; החלטת שאתה הולך על 'קניין ש"ס', שום תירוץ לא יעזור. כעת שבע שנים אתה מגויס למטרה הקדושה, אחרי סיום המחזור, תעשה חושבים, האם לנוח או לשנות תכניות וכדומה.
כמובן, מוסיף הוא ומציין, למעשה, רואים בזה סייעתא דשמיא, כשפתאום רואים שבעצם כן זוכרים. למשל, במבחן המסכם הזה, לבסוף כשהגיע הציון, ראיתי שדווקא הציון היה די-בסדר, לא כמו שחששתי…
איך עושים את זה מההתחלה, בלימוד הראשוני? איך זוכים לדעת את הלימוד. חזרנו לבסיס העניין.
הדבר משולב בכמה חלקים. פורס הוא את משנתו הסדורה. החלק הראשון והעיקרי, הוא; הכל מתחיל בלימוד הראשון. הלימוד צריך להיות מובן וברור על בוריו. באם לא, בכל שינון ובכל חזרה, שוב מתקשים וגורסים חצץ. אישית, יש פרקים במסכת עירובין שלמדתי בתקופה הנ"ל, שעד היום אני מתקשה בזה. ישנם דפים שפשוט התיישבתי שוב ללימוד, כאילו זה הפעם הראשונה עד שהרגשתי שאני שולט בהם היטב.
ברוך השם זכיתי ויש לי חברותא מצוין ומעולה, איתו אני מתכונן להבין את הדף בפעם הראשונה, כשלאחריה אני זוכה ומוסר את השיעור היומי בבית המדרש 'קהל חסידים' בעירנו קרית גת.
עוד נקודה חשובה עד למאוד להצליח לדעת את הלימוד, הוא עניין סיכום הלימוד. זה לוקח בסך הכל שתי דקות, אולי לפעמים שלש, אך זה תועלתי ונחוץ מאוד וכדברי הרמב"ן הידועים 'כאשר תקום מהספר תחפש באשר למדת'. מדי יום לקראת סיום הלימוד, אני מסכם ביחד עם החברותא, מה למדנו היום, כך גם בשיעור אנחנו משתדלים ביחד עם חברי השיעור החשובים להוסיף 2-3 דקות לסכם ביחד את הדף היומי. כך גם מי שאינו משקיע עוד זמן לשינון וחזרות יכול בביתו להעביר ולשתף את הנקודות שלמד היום. מה שאין כן, באם לא משקיעים לסכם הרבה פעמים הלימוד נעשה ל'אותיות פורחות באוויר'….
הרבה פעמים אנו נוטים להתפתות לתפוס עוד דף ועוד דף, ואפילו מרגישים כחכמים ההולכים ומתקדמים כל הזמן. אך כדאי ועדיף להוריד ולהקדיש קצת מהזמן להמשך הלימוד לעצירה קצרה לסכם היטב את הנלמד עד כה, מאשר ללמוד עוד דף חדש בזמן הזה.
חשבון הכדאיות לכך הוא פשוט למאוד. אכן, אולי יש מי שחושב שבהמשך התקדמותו יזכה לעולם הבא גדול יותר. לא נראה לי, אבל בכל מקרה, את העולם, יש למי שמשקיע ומסכם ומרגיש בעצמו שהלימוד הוא בידו. כפשוטו; אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו.
לא אומר שאני עושה את זה בקביעות. נמשך הוא ומגלה מצפוני ליבו. אך הרבה פעמים בדרכי הביתה או אפילו במיטה לפני השינה, אני מוצא עצמי, מעביר בראשי את 'סיכום' הלימוד היומי, ושל אתמול ושלשום וכן הלאה… זה פשוט כולו הנאה ותענוג צרוף כאן בעולם הזה. פשוט, חבל לוותר על זה. מעביר ומבעיר הוא אותי בהתלהבותו.
- איך ממשיכים הלאה למחרת? חוזרים אנו לעניין.
למחרת, לפני הלימוד עם החברותא, אנחנו חוזרים ומסכמים שוב את הלימוד של אתמול, כשזה לוקח ממש דקה, דקה-וחצי ואחר ממשיכים לדף החדש.
בכל שבוע, ביום ששי ובשבת אני משתדל לעבור ולשנן שוב את כל הלימוד השבועי בפנים-בתוך הגמרא, אך גם בשבועות שאיני מספיק. על הסיכום, אני לא מוותר. אני יושב ובכעשרים דקות עובר שוב בע"פ את סיכום הלימוד. אמנם, מבקש הוא לציין; חשוב להשקיע ולשים לב בסיכום הראשוני, שאתם כוללים ומסכמים את כל הנקודות, כיוון שהסיכום נכנס לראש שזה וזה יש בדף הנוכחי. כשבהמשך כבר קשה להוסיף לראש וכדומה.
בשבוע האחרון לפני המבחן החודשי, אני משתדל מאוד לעבור וללמוד שוב את כל החומר החודשי בתוך הגמרא לצד סיכום הלימוד, כך שהלימוד מחודד ומסוכם טוב כראוי.
- בהמשך, למבחנים המסכמים חוזרים שוב?
לגבי המבחנים המסכמים על מאה ועשרים דף, אין לי עדיין תשובה ברורה, כי בכל מבחן היה אצלי מצב אחר. היה הראשון בחודש אייר אז למדנו בסך הכל פחות דפים, כשמסכת ברכות וחלק משבת היו יחסית יותר ברורים ומוכרים, אך גם שם, לא הספקתי לחזור על כל החומר, כשלגבי השלושים האחרונים סמכתי על המבחן החודשי המתקיים כשבוע-שבועיים לפני המסכם.
במבחן השני כבר הזכרתי שהייתי עסוק וטרוד, אך גם במבחן השלישי, השלושים דף האחרונים רק עברתי מהר בראש בעל פה, כשהעקר השקעתי בחזרה על התשעים דף הראשונים.
- גם למבחני 'קניין ש"ס' חוזרים שוב פעם על מאות הדפים?
אכן בימים אלו מתכוננים למבחן השני במסגרת 'קניין ש"ס'. אם כי, גם כעת אין לי עדיין סדר ברור. במבחן הקודם, היה הרבה יותר קל כי מסכת ברכות כבר חזרתי עליה הרבה פעמים, ובעיקר השקעתי בחלק של מסכת שבת שבה הרגשתי צורך לשנן כשרק יום לפני המבחן בכעשר שעות עברתי וחזרתי על כל מסכת ברכות..
כעת, לפני המבחן השני שיכלול 450 דף, בתחילה השקעתי בדפים והפרקים אותם ציינתי לעצמי שאני צריך יותר לעמול בהם. כשכעת פורסם התכנית המיוחדת בו חוזרים בכל יום בחודש ניסן 20 דף ובימי ששי ושבת 10 דף על מנת שנוכל להמשיך להשקיע ולסכם שבע הדפים החדשים של השבוע, כך אני מרוויח גם ההכנה למבחן החודשי על השלושים דף הכלולים גם במבחן הגדול. כך שהצטרפתי לתכנית הנ"ל וב"ה בזכות זה אני עומד בקצב.
בכלל, חוזר הוא ומטעים; הדברים הללו, אינם שווים מאחד לשני, כל אחד יש לו הכישרונות שלו, תכונות הנפש שלו, סדר הלימוד וסדר היום שלו, ואין ללמוד כל פעם אחד מהשני. אך העיקר הוא, שכל מה שלומדים הן בפעם הראשונה והן בפעם השנייה להתרגל לסכם מיד באותו היום. לדעת; מה למדנו היום!
- לסיום, מה יש לך להעביר לקוראים החשובים, כל אחד לפי רמתו ומצבו?
קודם כל, אודה ולא אבוש, כשהתחלתי, לא האמנתי שאצליח. התחלתי בחיי כבר כמה תכניות וגם הכרתי כמה סוגי כוללים, אך בזכות התכנית המסודרת והמוגדרת של 'דרשו' הכולל לימוד בליווי מסגרת המבחנים החודשית/מסכמים/קניין ש"ס לצד העידוד והדרבון של החברים והמכרים, זכיתי להמשיך ברוב הצלחה אף כל מה שכאמור עבר עלינו בשנה האחרונה. כך שבהחלט כדאי לכל אחד לשקול את המעלות שבדבר, ולהצטרף ללימוד קבוע בתכנית מוגדרת עם 'מחייב' בדמות מבחנים מדרבנים כסדר.
לצד זה אעביר את מסקנתי מהמציאות; אסור להתייאש! תמיד, צריך להסתכל קדימה. לא משנה, מה היה עד אתמול, או היום, צריך פשוט להתחיל מחדש ולהשקיע ללמוד ולדעת. כאמור, באמצע עירובין היו לי כמה חודשים שהלימוד היה יותר מורכב מהרגיל גם מחמת עצם הלימוד אך בעיקר מחמת המצב במשפחה סביבי בו הייתי שרוי, ומטבע הדברים, הציונים לא היו כבמסכת שבת ועירובין וממילא גם המצב רוח והמוטיבציה להשקיע, אך ב"ה הגיע מסכת פסחים, והחלטתי; לא משנה. מה שהיה-היה, מתחילים מחדש. וב"ה אחר שנכנסנו בחזרה לשגרה והציונים חזרו כבתחילה, התחלנו להשלים את החסר. כך, שבהחלט לא כדאי להתבוסס ולהיות עסוק ב'חסר' רק להסתכל קדימה ולהמשיך ברוב הצלחה וסייעתא דשמיא.
לשליחת תגובות לכותב המאמר, כתבו ל: [email protected]
לקבלת החוברת 'מוסיף והולך'; [email protected]
ר' מרדכי עם העקביות והנחישות מחייב את כולנו!!!!
תמשיך להצליח, המעריכים חברי השיעור ב'קהל חסידים-קרית גת'….