מעשה ביהודי פשוט מתל אביב שהגיע בשנת תש"ה לירושלים. התייצב לפני כ"ק האדמו"ר מגור בעל ה'אמרי אמת' ונפשו בשאלתו: מה יעשה ופרנסתו דחוקה מאד, עולליו מבקשים לחם – אולי נכון הדבר שיוציא את בנו מן הישיבה על מנת שילמד אומנות ויסייע בפרנסת הבית?
השיב לו ה'אמרי אמת' כדרכו בקיצור מופלג: "הרי יש חינוך… מעשר בהמה…"
לא הבין האיש את פשר המילים הללו וחשש שמא לא הובן כראוי. חזר אפוא פעם נוספת על שאלתו כדי לקבל תשובה, אך הרבי שוב אמר לו בקיצור: "נו, חינוך… מעשר בהמה…"
יצא הלה מלפניו נבוך כולו ולא ידע לשית עצה בנפשו. כיוון שיצא ראה בחוץ את בנו של הרבי, בעל ה'בית ישראל', ניגש אליו ושח לו את מצוקתו ואת פליאתו הרבה מתשובת אביו.
מיד פתח ה'בית ישראל' והסביר לו את דברי אביו בפשטות: "התשובה היא שתעיין בספר החינוך (מצוה שס), מצות מעשר בהמה, שם מבואר שורש הציווי הזה כך:
"'כי יודע אלוקים שרוב בני האדם נמשכים אחר החומר… ולא נתנו נפשם בעמל התורה… סיבב המסובב בתבונתו… בהעלות כל איש שנה שנה מעשר כל בקר וצאן שלו במקום שעסק התורה והחכמה שם, היא ירושלים… או ילך שם בעל הממון עצמו ללמוד תורה, או ישלח לשם אחד מבניו שילך שם… ומתוך כך יהיה בכל בית ובית מכל ישראל איש חכם יודע התורה, אשר ילמד בחכמתו כל בית אביו…'"
עכשיו הבין האיש את תשובת ה'אמרי אמת' כראוי, ואת פקודתו שמרה רוחו. וסוף דבר היה שאכן גדל בנו לתלמיד חכם וחסיד שמילא את כל בית אביו תורה ויראת שמים.
(גיליון 'איש לרעהו' מתוך 'פאר ישראל')