"יהי רצון מלפניך… ותן חלקנו בתורתך" (אבות ה כ)
מעשה בבחור מבני חו"ל שלמד בישיבת 'שפת אמת' בירושלים עיה"ק, והיה הבחור בעל כשרון נפלא ומתמיד עצום, ונתחבב מאד אצל ראש הישיבה דאז, ה"ה הרה"ק ה'פני מנחם' זי"ע, והיה ראש הישיבה משתעשע עמו הרבה בדברי תורה.
פעם הגיע אבי הבחור מחו"ל ובביקורו בישיבה נכנס אל ראש הישיבה לשאלו אודות בנו ומצבו בלימודים. ויענהו ראש הישיבה בקצרה ובפשטות: "ב"ה הכל בסדר…" כדרך שעונים לאב השואל על בנו שהוא מן הבינונים בישיבה.
משיצא האב מחדרו של ראש הישיבה שמע מכל רבני ותלמידי הישיבה – "אה, אתה אביו של פלוני, הרי ראש הישיבה אינו פוסק מלהשתעשע עמו בדברי תורה, בעיון ובבקיאות" וכו' וכו'… מששמע האב כי כן, גברה פליאתו, מדוע ענה לו ראש הישבה כל כך בקרירות ו'סתמא' על בנו. שב האב להתדפק על חדרו של רה"י ושאלו: מדוע הסתיר ממנו מע"כ על מצב בני שכל כך טוב הוא?… ויענהו ראש הישיבה ה'פני מנחם' בסיפור מעשה שהיה:
"כאשר נקרא אחי להתייצב לצבא, נכנסה אמי הרבנית אל אבי הרה"ק ה'אמרי אמת' זי"ע שיברך אותו שיפטר מהצבא, אך אבי השיבה בקיצור: 'השי"ת יעזור'. מכיוון שכך, היתה אמי יושבת ובוכה על מצבו של אחי – מה יעלה בגורלו ומה יהא בסופו הן ברוחניות הן בגשמיות, כי היה נראה שיהא עליו להתגייס ולשרת בצבא, ובפרט אחר שהרבי לא הבטיח לה ישועה.
משראתה זקנתי (אם אמי) את צערה של אמי, מיהרה ונכנסה אל אבי – חתנה ה'אמרי אמת והזכירה את צער אמי – בתה הרבנית החוששת מה יעלה בגורל בנה. נענה הרבי ואמר לה בניחותא ובהבטחה: אין כלל מקום לדאגה כי בוודאי לא יקחוהו לצבא. אחר זמן כשנודע לאמי שאבי הבטיח לאחותו מפורשות שלא ילקח הבן לצבא, שטחה את פליאתה בפני אבי מדוע לא הודיע לה כן מתחילה והיה חוסך ממנה הרבה צער ועגמת נפש. השיב לה אבי ה'אמרי אמת': "א מאמע דארף וויינען"… (אמא צריכה לבכות…).
בזה ביאר הרה"ק ה'פני מנחם' לאבי הבחור, שלכן לא רצה לשבח את הבחור באזני האב, כדי שימשיך לבכות ולהתפלל שיזכה בנו לחשק ואהבת התורה, ויתעלה מעלה מעלה בדרך התורה והיראה.
(באר הפרשה)