הרכב האיץ בכביש החוף, מתקדם לכיוון הגליל העליון. בתוכו ישבו, צפופים קמעא, שלושה זוגות גיסים, איש איש וזוגתו. הם לא היו מקומיים, מארצות הברית הגיעו הנה, לשפוך שיח, להתפלל בדמעות במקומות המסוגלים. באורח פלאי משהו, שלושתם לא זכו להיפקד בילדים, ואת צערם ויגונם אין צורך לתאר, עיניהם העצובות סיפרו את סיפורה של ההמתנה המתמשכת, האכזבות הנצברות, הייחול עד אין קץ לבכי עולל רך שטרם הופיע…
הרכב החדיש גמע את הדרך בקלות, ולפתע, בלי שום הכנה מראש, עלה הרכב על כתם שמן, הסתחרר על צידו, הועף במהירות לשולי הכביש, והתהפך בוואדי שבמורד הכביש. 'בום' נוראי ניסר את החלל, והנהגים שצפו במכונית המתעופפת והמתהפכת – מיהרו להזמין את כוחות ההצלה… "מי יודע אם נשאר מישהו בחיים או משהו מהרכב", אמרו הנהגים וספקו כפיים בצער. "ראיתם את הרכב עף? ראיתם איך התרסק בוואדי? אוי ואבוי, מהרכב לא נותר זכר, והוא היה עמוס נוסעים, השם ישמור!"
יללות הסירנות החרידו את האוויר, אל המקום הגיעו כוחות גדולים של חילוץ והצלה. לנגד עיניהם הנדהמות, קמו ששת הנוסעים אחד אחרי השני, התנערו מהאבק שדבק בהם, ופשוט – התרוממו על רגליהם, בריאים ושלמים! לכוחות ההצלה לא נותר אלא להשיב את נפשם של הנוסעים בכוסות מים צלולים, לסייע להם לעלות חזרה לדרך המלך, תוך התמודדות עם מכות וחבלות קלות בלבד. אחד מהם שבר את רגלו – אך זו היתה הפגיעה החמורה ביותר, מתאונה שכללה התעופפות לוואדי, התהפכות וריסוק טוטאלי של הרכב ! כל ששת הנוסעים פונו כמובן לבית החולים, לצורך בדיקות מקיפות שיוודאו כי לא ניזוקו באופן משמעותי.
בחדר המיון, שבר ר' פנחס את שתיקת ההלם, כשקרא בקול: 'הודו להשם כי טוב כי לעולם חסדו! השם נפשנו בחיים ולא נתן למוט רגלנו!' 'במה זכינו לכזה נס פלאי?' – שאלו הגיסים זה את זה, שוב ושוב. 'איך יצאנו בחיים מתאונה כה קשה, איך ניצלנו? כמה אנו חייבים להודות לבורא עולם, שהציל את חיינו!'
הם המשיכו לעסוק בדברי שבח והודאה, כשלפתע קרא ר' פנחס: "הרי בשביל מה נסענו? כדי לבקש לזכות בילדים. ולשם מה אנו זקוקים לילדים? כדי לגדלם ולחנכם בדרך התורה, כדי שיידעו ויכירו שיש בורא לעולם, שיש מנהיג לבירה, ויודו לו על חסדו הטוב ומתנותיו שהוא מעניק לנו… וכי אנחנו מודעים מספיק לחסד הגדול שבורא עולם גומל עימנו יום יום?
"היום – קל לנו להודות, כי ניצלנו ממיתה מוחשית. אך האם אנו זוכרים להודות לו מדי יום על חסדיו הטובים האחרים? על כך שהעניק לנו חיים, שיש לנו משפחה מאוחדת? האם זכרנו להודות על הנסיון הכה קשה של המתנה לילדים, שאיננו יודעים מה עומד מאחוריו? הרי על כל נשימה ונשימה – עלינו להודות ולשבח, למי שנותן לנו את הכוחות והיכולות, הכשרונות והמשאבים, כל מה שיש לנו. עלינו להודות שהוא מעניק לנו כוחות להתמודד עם הנסיון, עלינו להודות על כך שאנו יכולים לנסוע ולשפוך שיח לפניו… הבה נקבל על עצמנו להודות לו, במילים שלנו, מעומק הלב!"
הגיסים שמעו את שיחתו הנרגשת של ר' פנחס, ומיד הבינו כי מאת השם היתה זאת, לזכות אותם במבט חיובי ומודה על החיים, למרות – ואולי בגלל – הנסיון בו הם שרויים. על אתר קיבלו על עצמם, כי מדי יום יכוונו היטב באמירת 'עלינו לשבח', ואחר כך יוסיפו כמה מילים מעומק הלב, להודות לבורא עולם על חסדיו הטובים, תוך ציון נקודת חסד השם מסויימת שהבחינו בה.
היום בו קיבלו על עצמם הגיסים את קבלת ההודאה, היה ראש חודש ניסן. כשחזרו לעצמם, שבו לארה"ב לחוג את חג הפסח במחיצת בני המשפחה. הסיפור הוסיף לחיות בתוכם, בשל העובדה כי מדי יום נעמדו – כל אחד ואחת בכל מקום שהיו – והודו להשם במילים נרגשות על חסדו הטוב, בציינם מדי יום עובדה מרגשת אחרת, חסד נוסף שרק היום שמו אליו לב…
המשך הסיפור, המופיע בספר 'ומתוק האור' מפי בעל המעשה – ר' פנחס, כמו לקוח מהאגדות, אך הוא עובדה חיה וקיימת, תרתי משמע:
בב' בטבת בשנה שלאחר מכן, זכה ר' פנחס להיפקד בבן. לאושרו לא היה גבול בשעה ששמע את בנו הזעיר בוכה את בכיו הראשון, ממלא את החלל בבכי המשמח בעולם…
לא חלפו אלא שלושה ימים, וגיס אחר זכה להיפקד, הפעם בבת. שמחתו של הגיס הרקיעה שחקים, הוא אחז בבתו הקטנטנה וליטף אותה כמו יהלום יקר ערך, והרבה יותר… ר' פנחס עוד היה בבית החולים עם רעייתו שילדה שלושה ימים קודם לכן, ולחיצת הידיים ביניהם היתה מרגשת ומאושרת במיוחד…
וגם הגיס השלישי זכה, חמישה ימים אחר כך. בעיצומו של צום עשרה בטבת, נולד בן חמוד וקטן לגיס השלישי. הוא שסגר את שלישיית ילדי ההודאה, שעצם קיומם וחיותם – מלמד וזועק, קורא ומאיר: כשיהודי זוכה להודות לה' על חסדו הטוב – בורא עולם פותח לו את השערים, מיטיב עמו בחזרה.
רבים מהניסיונות העוברים עלינו, תפקידם ומטרתם לגרום לנו לשאת עיניים מודות ומוקירות תודה לשמים, להעריך את חסד הבורא עד הנה, כדי לפתוח לנו שערים לחסדים נוספים ולהשפעות נוספות וברוכות משמים…
אנו בשערי שנה חדשה, וליבנו מלא בבקשות ותחינות לשנה טובה ומאושרת, שופעת ומוצלחת. רגע לפני שנבקש, הבה נעשה רשימה של מתנות חינם שקיבלנו בשנה החולפת מאוצרו הטוב של אבא שבשמים, ונודה לו מקרב לב עליהן. ככל שנודה יותר על העבר נזכה כי תפילותינו על העתיד יתקבלו ברצון, ויפתחו לנו שנה חדשה, ברוכה ומאושרת
(פניני פרשת השבוע)