בפרשתנו נאמר 'וכי תאמרו מה נאכל וציוויתי את ברכתי', והדברים צריכים ביאור כי הרי אין זו דרך התורה להקשות קושיות ולאחר מכן להשיב עליהן, ומדוע כאן נאמר 'וכי תאמרו מה נאכל'?
והתירוץ שתירץ הרבי ר' זושא זיע"א, ידוע ומפורסם והובא על ידי אחיו הרה"ק הרבי רבי אלימלך מליז'עסנק זצוק"ל, בספרו נועם אלימלך, שכתב שהשפע יורד משמים כסדרו ואין שום מחסור בפרנסה כלל, אבל אם חלילה שואלים מה נאכל, נפסק השפע ונסתמים צינורי השפע, וצריך הקדוש ברוך הוא לצוות ולהשפיע שפע חדש. והדברים ידועים.
ובספר 'שפתי צדיקים' הובאו הדברים ביתר ביאור ובתוספת הרחבה:
"כי מתחילת הבריאה היא שהשפע יורד תמיד להחיות כל חי, ואם האדם הוא בעל שכל זך יבין זה וישב בטח ולא ידאג כלל על פרנסתו, כי בוודאי השפע יורד תמיד בלי הפסק רגע כמימרא. רק בזה שהאדם נופל ממדרגתו והוא מקטני אמנה, הוא מתחיל לדאוג על פרנסתו, ובזה נסתמים צינורי השפע. עד שברוב השתדלותו בתורה ובתפילה פותח לו השי"ת הצינור מחדש. כי הצינור שמכבר, נסגר מחמת קוטן אמונתו, וצריך השי"ת לפתוח ולצוות על פתיחת הצינור מחדש.
"וזה אומרו 'וכי תאמרו מה נאכל', אזי תיכף בהיכנס דאגה זה בלבכם, ותהיו מקטני אמונה תגרמו בזה שיוסתם צינור השפע, עד שאהיה צריך לצוות מחדש על ירידת השפע. וזהו 'וציוויתי את ברכתי', היינו ציווי מחדש על הברכה, ולא כן אם תהיו בעלי שכל זך, ותאמינו כי 'ונתנה הארץ פריה' היינו הארץ העליונה דרכה ליתן יבולה תמיד, וזהו 'ונתנה' לשון הווה, מתחילת הבריאה היה הציווי על ככה, ואז תשבו לבטח בלי דאגה כלל כי אין השפע נפסק".
המשמש הטיפש של הרבי מווארקא
ובספר 'ארץ צבי', מהקדוש רבי אריה צבי פרומר מקוז'יגלוב הי"ד, שהיה ראש ישיבת חכמי לובלין מאז פטירת המהר"ם שפירא זצ"ל ועד חורבנה על ידי הנאצים ימ"ש, מרחיב בנושא זה בהפטרה לפרשת ויצא, וז"ל:
"מי שמאמין בהשגחה פרטית, שהוא מצוות עשה של אנוכי ה' אלוקיך. שהקב"ה משגיח על כל פרט ופרט, ואי אפשר לאדם לקחת לעצמו משהו הנאה או כבוד, זולת מה שנגזר עליו בראש השנה, ויודע שאפילו הנאה מעבירה אין בכוחו לקחת בעצמו. רק מחמת שנגזרה עליו הנאה זו, ואם לא היה עובר העבירה היתה לו הנאה זו ממש, בקצב ובמידה זו בהיתר, ואז יש לו הבחירה ליהנות מהעבירה.
ושמעתי עובדא שהרה"ק מוורקא זצ"ל, אסף פעם מעות לקנות נעליים בשביל השמש שלו, והשמש לא ידע מזה, וכאשר נאסף כל הכסף, גנבם השמש. אמר לו הרה"ק זצ"ל, ראה טיפש, אם היית ממתין קצת היו לך אותן המעות בהיתר.
"ומזה אנחנו רואים שאפילו גנב אין לו שליטה לגנוב רק אם נגזר עליו בלאו הכי שיגיעו המעות לידו. ואם לא היה טיפש אותן מעות באין לידו בהיתר".
גם הנאות העולם הן בכלל 'מזונותיו של אדם'
אמנם, לא זו בלבד שבעניינים כספיים האדם אינו יכול ליהנות מפרוטה שלא הוכנה לו מלמעלה, אלא גם בהנאות גדולות וקטנות, הכל קצוב לו לאדם מראש השנה ועד ראש השנה.
בקונטרס 'עטרת שלמה', מהרה"ק רבי שלמה מבאבוב זצוק"ל, (הובא בסוף ספר 'קדושת ציון' לבנו הרה"ק רבי בן ציון מבאבוב זצוק"ל הי"ד) מביא בשם הרה"ק רבי פנחס מקוריץ זצללה"ה, שמה שאמרו חז"ל שמזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה עד ראש השנה, היינו לאו דווקא מזונות ולא רק עניינים של פרנסה, אלא כל הנאה, וזה לשונו: "כי אין קוצבין לו בשמים כמה מדות חיטים יזדמנו לו וכדו', רק שקוצבין מן השמים השפעות טובות של הנאה ונחת והצלחה לכל אחד לפי הראוי לו, ואם הוא בר דעת אז נחת ינחת האיש הזה ויתענג עם הפרנסה ורב טוב שהשפיע הקב"ה לו מן השמים, אבל אם הוא מחליף את ההשפעה להנאות ותענוגים שאינם מהוגנים, הרי הוא מקפח פרנסתו על ידי זה, שהרי יש לו הנאה וקורת רוח מן דברים אחרים".
ועל פי כל האמור אולי אפשר לומר שאם השפע של הנאה והצלחה ונחת הוא בכלל הפרנסה כדברי הרה"ק מקוריץ, ואם האדם אינו שואל 'מה נאכל' יורד השפע של הפרנסה בלי שום הפסק כדברי הרבי רבי זושא זיע"א, אם כן מי שאינו דואג את דאגת המחר כיצד יהיה לו הנאה או נחת, ואינו חושש שמא לא תהיה לו הצלחה, הרי השפע יורד בלי הפסק כלל ורק כאשר הוא תוהה על העתיד לבוא אליו, הוא סותם לעצמו את צינורות השפע של הפרנסה, ההצלחה וההנאה. ועל כן צריכה מגמתו של האדם להיות בכך שישתדל שלא לדאוג על העתיד, ולא לסתום את צינורות השפע ולקפח את פרנסתו ואת הצלחתו.