שח רבינו: כשהייתי ילד אמר לי פעם הגאון ר' יחיאל גורדון זצ"ל: "תשתדל לכתוב כל דבר מהחזו"א, כי אח"כ תתחרט אם לא תכתוב". אמנם בלבנו חשבנו שתמיד נשאר להיות עם החזו"א, וכלל לא עלה על דעתנו שיבוא יום שהוא לא יהיה אתנו… בסוף כתבתי את הדברים לאחר שנפטר, והיו דברים שלא זכרתי. וזכורני ששאלתי את החזו"א באדם שאכל ולבסוף הקיא, האם צריך לברך ברכה אחרונה, ואיני זוכר מה ענה לי (א"ה עי' שע"ת סי' ר"ח ס"א דלא יברך, ובמעשה איש ח"ג עמ' קכ"א הביא דהחזו"א סבר שיברך).
ועוד הווה עובדא עם ר' עקיבא טננבוים, שהוריו גרו ליד הים, וכל יום היה רוחץ בים בבוקר. פעם אחת היה לבדו בים ונסחף למערבולת מים וכמעט טבע, ולפתע בא ערבי זקן, תפסו והוציאו לחוף ונעלם. שאל החזו"א אם צריך לברך "שעשה לי נס במקום הזה", ואיני זוכר מה ענה, ואף שאלתי את ר' עקיבא גופיה מה ענה לו וגם הוא אינו זוכר. אמנם אמרתי לו, שכנראה ענה לו שלא לברך, כי אם היה אומר לו לברך ודאי היה זוכר, כי כל פעם שהוא שם צריך לברך שעשה לי נס במקום הזה.
"אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך"
הביאו לפני רבינו יהודי עשיר, שיסייע לתלמיד חכם אחד להוציא את ספרו. אמר העשיר שהוא מוכן לתת חצי מהסכום, ובתמורה הוא מבקש רפואה לבנו שיש לו בעיה בקריאה, ואמר רבינו: "זה יהיה בסדר". לאחר פסח, כשחזר בנו לתלמוד תורה, התקשר המלמד לאביו, ושאלו אצל איזה רופא או פסיכולוג היה בנו שעזר כ"כ שהכל יסתדר, וכששמע אותו עשיר את הדבר, התקשר מיד לתלמיד חכם הנ"ל, ואמר שנותן לו גם את החצי השני. כשסיפרתי לרבינו את המעשה הנ"ל, אמר רבינו בענווה שהלא זו גמרא מפורשת (מגילה ט"ו א'): "אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך"…
"לפחות תגידו שזה לא טוב"
סיפר רבינו: הכרתי זקן אחד בתל אביב, שהוציא כמה ספרים על הרמב"ם. הוא סיפר שבחו"ל כשאחד היה מוציא ספר, היו שלושה סוגי תגובות מהצבור: חלק היו אומרים 'נו, עוד ספר ישכב בארון…', חלק היו אומרים 'לא ידענו שהמחבר הוא כזה ת"ח…' וחלק היו אומרים 'איזה שטויות כתוב פה, ממש חבל על הנייר…'. אבל כאן בארץ ישראל אין הדבר כן, אלא מי שמוציא ספר, לא אומרים לו דבר. לפחות תגידו שזה לא טוב… תתייחסו במעט…
רק הורדתי 'מעשר' מהספר…
סיפר רבינו שאחד מילדיו, כשהיה בגיל הרך, קרע לו דף מאחד מספריו. נתן בו רבינו עיניו במבט נוזף, נבהל הילד ואמר: "רק הורדתי 'מעשר' מהספר"… נהנה רבינו מאד מחכמתו של הילד, ושנים לאחר מכן היה מספר בשמחה מעשה זה…
מבחני רבינו
להלן רשימת שאלות שערך רבינו על סדר מסכתות הש"ס. שאלות אלו ערך רבינו ברוב עמלו, באופן שכל השאלות נוגעות לענייני המסכת, אך אינן כתובות בה אלא במסכתות אחרות, וקבע על כל מסכת עשר שאלות:
שקלים
האם אפשר לתת שקלים בשווה כסף?
אם הביאו קורבנות ציבור משקלים של שנה שעברה, האם יצא?
מי שפטור משקלים, האם יכול ליתן ולמסור לצבור?
השומר את השקלים וטוען שאבדו באונס, האם חייב שבועה?
ר"ח אדר שחל בשבת, מתי מושיבין השולחנות לשקלים?
מה עושים עם הקלבון?
אחים שחלקו במקצת נכסים, האם חייבין בקלבון?
כמה עלו כל השקלים שנתנו ישראל במדבר כל שנה?
למ"ד שכהנים אין שוקלין, האם הלויים שוקלין?
האם יש לנשים כפרה בקרבנות ציבור, כיון שאין שוקלין?
מגילה
מהו להפסיק במגילה ולענות שלום מפני הכבוד?
אם מוציאה את האנשים במגילה?
מנין שהדרך לאכול בשר בפורים?
הי' עובר אחורי ביהכנ"ס ושמע קול מגילה, האם יצא?
האם מותר לשנות מעות פורים למצוה אחרת?
האם יוצאין באדם אחד משלוח מנות ומתנות לאביונים?
האם מותר להתענות בפורים, ביום שלפניהן ואחריהן?
שכח 'על הניסים' בברהמ"ז, האם חוזר?
כיצד כותבין בשטר באדר שני?
האם צריך לומר 'ארור המן' ו'ארורים בניו' ו'חרבונה זכור לטוב'?
שאלות רבינו לבניו בשולחן שבת
סיפר בן רבינו, שכשהם היו ילדים שאלם רבינו בשולחן שבת את שמות התנאים והאמוראים לפי א"ב, כגון שמות תנאים באות א', וכל אחד אמר מה שזכר, וכן על זו הדרך, וכמו כן שאלם על התנ"ך כגון מי רכב על חמור, על סוס, על נשר, על פרידה וכו', וכן על זו הדרך.
חידודי התורה שמשתעשע בהם רבינו עם נכדיו
רשימה זו קבלנו מאחד מנכדי רבינו, ששאל לרבינו במשך סעודות שבת, ורשם הדברים לעצמו בילדותו. ואע"פ שבמשך הזמן הגיעו מעט הערות על הדברים, מ"מ כיון שאינו ענין של הלכה רק להראות חידודי התורה במה משתעשע רבינו עם נכדיו, השארנו הדברים כמו שהם ללא שינוי.
המילה הקטנה ביותר במנין הגימטריא, שהוא שם של אמורא מהירושלמי הוא: ר' בא ואחריו ר' אבא.
המילה הגדולה ביותר באותיותיה ממגילת אסתר היא 'והאחשדרפנים' – י"א אותיות.
הפסוק הקטן בתיבותיו מהתנ"ך: "אדם שת אנוש" – דברי הימים.
המשנה קטנה שבש"ס בבלי: "סתם נזירות ל' יום" (נזיר ה' א) ואחריו פסחים (קי"ט ב') "אין מפטרין וכו'", ואחריו ב"ק (קי"ז ב') "שטפה נהר א"ל הרי שלך לפניך".
המשנה הגדולה בבבלי: זבחים (קי"ב א') שהוא תל"ט תיבות, ואחריו סנהדרין (ב' א') שהוא שפ"א תיבות.
הפרק הקטן בתהילים הוא : פרק קי"ז
הפרק הגדול בתהילים הוא: פרק קי"ט.
נביא הקטן שבנביאים הוא: עובדיה כ"א פסוקים
הפרק הקטן שבמשנה הוא: פרק 'החלו' (תמיד פ"ו)
הפרק הגדול שבמשנה הוא: כלים פי"ז – שיש בו י"ז משניות, ואחריו אהלות פ"ט – שיש בו ט"ז משניות.
הפרק הקטן שבגמ' הוא: פכ"א משבת – נוטל וכו'
הפרק הגדול שבגמ' הוא: פ"ק דקידושין – האישה נקנית.
הפרק בבבלי שהוא בלי תוס': פרק בתרא דסנהדרין- פרק חלק.
עמ' גמ' הקטן שבש"ס הוא: ב"ק (ע"ז א').
עמ' תוס' ללא גמ' ורש"י – נזיר (ל"ג ב')
המסכת הקטנה ביותר שבמשנה היא: קנים- ז' עמודים קטנים.
המסכת הגדולה ביותר שבמשנה היא: כלים- ל' פרקים.
המסכת הגדולה ביותר בתלמוד בבלי היא: בבא בתרא ואחריה שבת, ולהגר"א זצ"ל מסכת ברכות בתיבות (א"ה י"א שהגר"א לא אמר כן, כי במציאות מסכת שבת היא יותר גדולה).
המסכת הקטנה ביותר שבירושלמי היא: מכות.
המסכת הגדולה ביותר שבירושלמי היא: ברכות.
הסדר הקטן ביותר בששה סדרי משנה הוא: זרעים.
הסדר הגדול ביותר בששה סדרי משנה הוא: טהרות.
בבבלי יש ל"ו מסכתות.
בירושלמי יש ל"ט מסכתות.
הפסוק הכי ארוך באסתר הוא: פ"ח פס' ט', ואחריו פ"ג פס' י"ט.
המילה הקטנה ביותר בתנ"ך היא: "ה" שבתחילת האזינו.
אישה חולקת עם תנא: מצינו בתוספתא כלים ב"ק פ"ד מ"ט.
תוס' הכי גדול: ב"ק ק"ז א' ד"ה עירוב.
(מתוך הספר 'הספרים של רבינו' הגר"ח קנייבסקי שליט"א)
