ניגש ראש הישיבה לבחור ואמר לו: "לפי החלטת הצוות עלי לזרוק אותך מהישיבה! – אבל מה, אתה תיכנס לישיבה אחרת ושם תתחיל ללמוד? איפה היושר שבדבר? אנחנו סבלנו ממך שנתיים והישיבה ההיא תקצור את הפירות?!"

ילד נחמד ממשפחה טובה באחת מערי הנגב, נשלח ללמוד בתלמוד תורה חשוב בעיר בני ברק יצ"ו, עם פנימייה מסודרת. משום מה היה אותו ילד ממורמר מאוד על מצבו, בהיותו רחוק מן הבית ורחוק מן המשפחה וכו'. פעם כשנערך מבחן בכיתה, נטל הילד את המבחן לידו וברוב מרירותו כתב עליו תיכף: "איני יודע כלום!", וניגש כך ראשון למלמד להגיש את המבחן…

בטוח היה הילד שהמלמד יכעס עליו, ואולי אף יזרוק אותו החוצה… אך להפתעתו קרא לו הרבי שיגש אליו ונשקו על ראשו, ותחב בידו 'ממתק' טעים ויוקרתי, ואמר לילד ההמום: בטוח אני שבמבחן הבא תדע בוודאי לענות לפחות על שאלה אחת! שהרי מתפלל אני כל יום להצלחתך!

התנהגות זו של המלמד, שהמשיכה במשך שנה תמימה בדרכי אהבה וקירוב, גרמה לכך שבסופו של דבר גדל הילד וצמח לאילנא רברבא! עד שכיום הוא ראש ישיבה גדול בישיבה חשובה. ללמדך כיצד ואיך להתנהג עם ילד ממורמר! – במקום לרחק ולסתור, ניתן לגשת באהבה ובקירוב נפש.

בדורנו אנו כיום קשה עד מאוד לצעירים תינוקות של בית רבן לקבל דרך של 'שמאל דוחה', ואין בכוחות נפשם החלושה להחזיק בדרך של גערה וענישה ובדרך תקיפה וחריפה. ויש להשתדל בעיקר בחינוך בדרך ההפוכה, של 'ימין מקרבת', באהבה ובחיבה בנועם וברוך, לקרב לבבם ונפשם אל אהבת התורה הקדושה.

כשדיבר פעם האדמו"ר מצאנז קלויזנבורג זצוק"ל על דרכי החינוך בדורנו אנו, אמר: פעם בדור שלפני השואה הייתי זורק בחור מן הישיבה יותר בקלות, כי ידעתי שתיכף תימצא עבורו ישיבה אחרת, ואם אינו מצליח בישיבה זו יוכל להתעלות בישיבה אחרת – אך כיום נשתנו העתים, כיום אינני זורק בחור החוצה בשום אופן! כי מי ערב לי בדבר שילך הבחור ללמוד בישיבה אחרת? שמא ילך להסתובב ברחובות, ובכל מיני מקומות מקולקלי מקולקלים ומפוקפקי ומפוקפקים?… בזמנינו אין שום עצה כי אם על ידי קירוב ואהבה, וחינוך בדרך הטובה והישרה.

והלום ידעתי מקרוב על בחור צעיר אחד שהשתולל מאוד בישיבה, התנהגותו היתה מתחת לכל ביקורת, ולאחר כמה התראות שלא הועילו כלום, נאלץ צוות הישיבה לזרוק את הבחור מן הישיבה! לאחר 'אסיפת צוות' קשה ונוקבת בה הועלו על השולחן כל מעשיו הקשים של אותו בחור, התקבלה החלטה פה אחד שאין מקומו של בחור זה בישיבה! ההחלטה הוגשה בפני ראש הישיבה, והוטלה עליו משימת ביצוע הגזירה 'להעיף' את אותו בחור מן הישיבה, אחת ולתמיד!

ניגש אפוא ראש הישיבה אל הבחור, ואמר לו: האמת, שלפי החלטת הצוות מוכרח אני ועומד לזרוק אותך לאלתר מהישיבה! – מכה זו כנראה תפגע בך, ותפעל את פעולתה כדי שתבין היטב שמוכרח אתה להשתנות, ושוב תיכנס לישיבה אחרת ותתחיל ללמוד שם בהתמדה גדולה, עד שתיעשה לתלמיד חכם חשוב!

וכי היכן היושר שבדבר? הנה אנו סבלנו ממך כאן בישיבה זה שנתיים ימים, אנו אכלנו כאן מרורות, והישיבה ההיא תקצור את הפירות… ותרוויח בחור מתמיד גדול בתורה וביראת שמים?! הבה נא נחשוב בינינו כמי שכבר זרקו אותך זה עידן מן הישיבה… ותתחיל כבר מעתה לקחת את עצמך בידיים כאן ועכשיו ללמוד בהתמדה גדולה! ובכך נמצא שאנחנו בישיבה זו, שעברנו עמך את כל התהליך, נהנה גם מן הפירות היפים… ואף אתה תמנע מעצמך וממשפחתך את כל הצער ועוגמת הנפש הכרוכים בכך!

הדברים נכנסו ללב התלמיד, והוא אכן שינה את דרכו מקצה לקצה, ונעשה מן הבחורים הטובים בישיבה!

(טיב הקהילה חוקת תשע"ט, מתוך שיחת חינוך בפני צוות מלמדים בעיה"ק בית שמש יצ"ו)