"כתבו הספרים יהרהר בתשובה ויפשפש במעשיו בכל ערב שבת, כי שבת מקרי כלה מלכתא, וכאילו מקבל פני המלך ית״ש ואין נאה לקבלו כשהוא לבוש בבלויי הסחבות של חלאת העוונות" (משנ״ב ר״נ ס״ק ג') וכן ידוע שיש די זמנים שיש לחזור בתשובה, א. כל לילה לפני השינה. ב. כל יום ו'. ג. כל ער״ח. ד. יו״כ. והנה אתא ובא 'ערב שבת קודש', זמן הרהור תשובה, כדברי המשנ״ב, מי פתי ירצה לקבל פני המלכה כשלבושו סחי ומאוס, הלא כל יהודי בר דעת מבקש לחזור בתשובה ולרחוץ את חלאת העוונות, אלא שעדיין, פעמים ומחשבה מתגנבת בליבו של אדם, "נער הייתי וגם זקנתי, כיצד בפתע פתאום אשתנה? בדיוק עכשיו?! אינני יכול ומסוגל… זה ממש "נישט שייך" {לא שייך ולא אפשרי}, אני רוצה, אבל…"
תשובתך עפ״י מעשה נורא שהיה בשנת תשמ״ה כאן בארץ ישראל, בשני בחורים שיצאו לטייל בדרום, והלכו לאיבוד והסתבכו הרבה זמן עד שהגיע הלילה. ברירה אחרת לא היתה להם, וכך, למרות עייפותם צמאונם וחולשתם, המשיכו הבחורים ללכת בזהירות עד ש… ברוך ה' הם הגיעו לפסי רכבת. ומה עושה מי שמגיע לפסי רכבת? הולך לאורך הפסים עד שמגיע למקום ישוב. הלכו במשך שעה ושעתיים ועוד, עד שנצנוצי אורה של העיר באר שבע כבר נראו מרחוק. הם שמחו שמחה גדולה, אך מכיוון שהם ראו שיש להם עוד שעה הליכה, הם החליטו לנוח קצת.
אחד התיישב ליד פסי הרכבת, והשני התיישב על פסי הרכבת. שניהם היו באפיסת כוחות, ולא לקח הרבה זמן עד שנרדמו בערפול חושים… לאחר כמה דקות… התקרבה רכבת עמוסה בחומרי בנין עם 36 קרונות! כבר 0 ק״מ לפני שהיא מגיעה כל האדמה רועדת, ושני הבחורים ישנים שנת… "קום, מה לך נרדם…״ נהג הקטר רואה ממרחק 5 ק״מ מה הולך לקרות רח״ל, והוא מתחיל בצפירות כאלו שכל באר שבע התעוררה, אבל… כלום, גורנישט… הבחורים לא זזים… הנהג מפעיל את בלם החירום, אבל בשביל לעצור כזאת רכבת, צריך להתחיל הרבה הרבה קודם… והוא צופר וצופר… ורחמנא לישזבן מכל גזירות קשות אכזריות… הוא המשיך לישון… ו… ! ! ! ה' ירחם… טרגדיה נוראית!!!
שואל הרה״צ ר' אלימלך בידרמן שליט״א מה רצה הנהג מהבחור? שיזוז קילומטר?… שיזוז 100 מטר?… שיזוז 10 מטר? לא! ולא! בקושי כמה סנטימטרים הפרידו בין מי שישב ליד הפסים, ובין מי שרח״ל ישב על הפסים…
וזוהי התשובה אליך הקורא, נכון שה'משנה ברורה' כותב "יהרהר בתשובה ויפשפש במעשיו בכל ערב שבת", ואכן יתכן ששינוי בולט ומהותי ומוחלט, הינו דבר רחוק וקשה, אך תזוזת-מה של כמה סנטימטרים ודאי היא ברת השגה, וממנה, מאותם סנטימטרים בודדים אי אתה בן חורין להפטר!!!
והא כיצד? איך? איך מורידים את "בלויי הסחבות של חלאת העונות״? – סיפור מהרב דוד ברוורמן
אף לזו תשובה על ידי מעשה שהיה: ששה אנשים יצאו לחטוב עצים ביער במטרה למכור אותם בצידו השני של הכפר, על מנת להשתכר ולהרוויח כסף. עבדו הששה במשך מספר שעות וכמעט שסיימו את מלאכתם, אך לפתע מזג האוויר השתנה, השמש נעלמה מאחורי העננים, הרוחות נשבו בחוזקה, והם איבדו את דרכם בין השיחים והעצים הגבוהים. איך יוצאים מהיער המאיים והאפל? נבוכו הפועלים המותשים…
אמר הראשון: "עלינו לפנות שמאלה, אם זכרוני אינו מטעני, הכפר שאליו אנחנו אמורים להגיע נמצא מצידו השמאלי של היער, אם תלכו בעקבותי תראו שאני צודק". איש לא זז ממקומו. הוא הרים את הערימת עצים והלך.
אמר השני: "אני דווקא הולך ימינה, נוצצים משם אורות, והמשמעות היא שאמצא שם אנשים שיוכלו לסייע לי להגיע אל היעד שלנו, האם תצטרפו אלי"? גם הפעם איש לא השתכנע, הוא הרים את ערימת עציו ונעלם ביער.
אמר השלישי: "אני אסתובב לאחור ואמצא את הדרך הביתה, משם הגענו, ולשם אני מעדיף לחזור. הבית יקר לי יותר מאשר הסיכוי להרוויח כסף עבור העצים". הוא השליך את הערימה שלו, ושב על עקבותיו.
מיהר הרביעי וניצל את ההזדמנות: "אזכה בערימת העצים הזו, אתקדם עם שתי הערימות לאורך השביל שמולי, וביום קר כל כך בוודאי אמצא אנשים שירצו לקנות ממני את הסחורה הזו". ערם את שתי ערימות העצים זו על גבי זו, הרים אותם ועזב מיד.
החמישי הביט על העץ שטרם הספיק לגדוע ואמר: "במקום לפגוע בעץ הגבוה הזה, אטפס עליו ואנסה לראות מלמעלה לאיזה כיוון עלי להתקדם". הוא הניח את הגרזן והחל לטפס על הגזע הרחב.
ורק השישי נותר במקום וחשב לעצמו, איזה שטויות, כולם הוזים, הם פועלים ללא תבונה ודעת. הדבר הנכון ביותר הוא לחכות במקום עד שתגיע עזרה, זו טיפשות גמורה ללכת אל הלא נודע ולהסתכן. ודאי יעבור כאן מישהו, יבחין בי ויציל אותי, לא אזוז ממקומי… הוא נשכב לצד ערימת העצים שלו ושקע בשינה עמוקה…
כל אחד מחמשת הראשונים, למרות הקשיים וההרפתקאות שהזדמנו לו בדרכו, היה מרוצה מהחלטתו, הוא התקדם, הקשיים הצמיחו אותו ולימדו אותו פרק או שניים עד להגיעו למחוז חפצו. ידע ונסיון הוא רכש וחכמת חייו התעשרה לאין ערוך, והשישי, עדיין מחכה לעזרה… פשוט הדבר שבערב שבת חייבים להתעורר, ואפילו בכמה סנטימטרים… איך? כל אחד יבחר דרכו, מכאן או משם, כך או אחרת, העיקר לא לישן בהבלי הזמן, לא להמתין כמואותו בטלן שעדיין ישן… "נישט שלאפען"!!! [לא לישן].
(מתוך זמירות שבת "עלי באר" של הגרי״מ אלטמן שליט״א)
(מתוך עלון תוספת שבת)