"וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹקיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה" (דברים כ"ג, ו')
אברך בר אוריין בא אל מעונו של רבינו שליט"א עם שאלה מעניינת: "הייתי השבוע אצל מומחה לקריאת כף היד. הוא מביט על כף היד ומיד יודע לומר את כל התכונות , המגרעות והמעלות שלי ונטיות לדברים מסויימים וכדו'. הלה הזהיר אותי מלעשות צעד מסוים בנושא ממוני. שאלתי, אם דעת רבינו שליט"א לחוש לדבריו או שאינו בר סמכא, והאם מצינו כזאת חכמה בכלל או שהוא המצאה בעלמא?''
רבינו השיב לו על אתר: "דע לך שאין בזה ממש, לא צריך לחוש לדבריו כלל. יתכן, אולי, שקלע לכל מיני תכונות וכדומה אך אין לייחס לו שום חשיבות!" "יש חכמה אחרת, הוסיף רבינו, חכמת הפרצוף, על ידה יכול האדם בהבטה בעלמא על פנים של רעהו, לדעת את טיבו מבלי לדבר עמו כלל וזו חכמה עמוקה שאפשר לקנותה על ידי ידיעה רחבה בתורת הנסתר, כי אין זה פשוט כלל, ובדרך כלל אלו שאומרים שהם מבינים בזה, לא יודעים מימינם לשמאלם". ע"כ דברי רבינו.
גרפולוגיה
כאן מתאים להוסיף דבר נוסף שנשאל רבינו בהזדמנות אחרת מה דעתו לגבי חוות דעת של מומחים בקריאת כתבי יד ('גרפולוגים), והשאלה היתה לגבי שידוך, שבדקו בכתב היד של הבחור וראו דברים לא מחמיאים... רבינו אמר כי אכן יש חכמה כזו, ונזכר בראשונים (עי' רמב"ן בראשית ה' ב' בשם שרירא גאון ובזוה"ק פ' יתרו עה"פ ואתה תחזה). אלא שאצל בני תורה אין לזה שום משמעות, כי התורה מעדנת את האדם, ויתכן שבטבעו הוא קשה וכעסן וכו', אבל אחרי שלמד תורה נהיה עדין ורך כקנה, וממילא יש לברר אצל הקרובים ואלו שמכירים אותו ועליהם לסמוך.
ובספר חישוקי חמד מביא הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א שאלה שנשאל: מעשה שהיה באבי הבת, שהתגלגל לידיו כתב יד של הבחור שנפגש עם בתו, ונבהל לגלות שמדובר בבחור שאינו עושה רושם טוב כלל... אלא שכתב יד זה, נכתב לפני כשלש שנים, וכיום הבחור עושה רושם טוב, והאב עומד ומסתפק, שמא הבחור מעמיד פנים כ'צדיק' ובעל מידות טובות (ולא היה נעים לאב זה לדרוש מהבחור שיראה לו את כתב ידו). בא האיש לשאול, כיצד יש להתייחס למצב זה? ושאלתי את גיסי מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, ואמר לי, שחכמת הגרפולוגיה היא אמת על פי חכמת הגויים, ורק לגויים, אבל יהודי יכול לעבוד על עצמו ולשנות טבעו, כטבע שני, ואת זאת לא רואים בגרפולוגיה, ולכן אין היא משקפת את מהותו וטבעו של היהודי.
(דברי שיח - שופטים)