אשתי מנהלת חנות. לפני עשר שנים עבדה בחנות בחורה טובה שסייעה לה בכל הנדרש. יום אחד מתקשר אדם לאשתי, כדי לברר על הבחורה לצורך שידוך. אותו אדם שאל וחקר, הרבה בשאלות והתעניין אודות פרטים שונים ודיוקים שהיו חשובים לו. אשתי השתדלה לענות ככל יכולתה, כדי שהרושם הכללי יצא טוב, אולם כאשר הסתיימה השיחה היא נותרה בהרגשה קשה.
התחושה שלה הייתה, שהיא לא הציגה כראוי את הדמות של הנערה. היא הייתה יכולה להדגיש יותר את החלקים הטובים. גם ריבוי השאלות הוציא ממנה משפטים פחות מחמיאים, וממש כאב לה הלב.
הנערה המשיכה לצפות לזיווגה עוד זמן רב, ואשתי התענתה במחשבה, שמי יודע… אולי היא בהבל פיה גרמה לעכב את השידוך, שיכול היה להתאים. בסופה של תקופה לא קצרה התארסה העובדת והקימה בית בישראל. היא עזבה את החנות לדרכה, ואשתי נותרה בתחושה הקשה.
לאחרונה, עשר שנים מאז אותו מעשה, כשנסעה למירון לקבר רשב"י, ביקשה אשתי מה' שיעזור לה שתוכל לבקש מחילה מהנערה ההיא. היא לא הייתה מסוגלת להתקשר אליה במיוחד בשביל דבר כזה, ולכן ביקשה סייעתא דשמיא, שתוכל לדבר אתה באופן שאינו ביוזמתה.
למחרת (!) מקבלת אשתי טלפון, ועל הקו אותה נערה מאז. העובדת מתקשרת לבקש מחילה על שפעם אחת היא לקחה
כסף מהקופה לעצמה, ולא החזירה. היא התנצלה מאוד, ובקשה מאשתי שתמחל לה על הגניבה.
אשתי, שכל כך שמחה לשמוע את קולה של העובדת, כלל לא שאלה כמה כסף זה היה. היא אמרה לה מיד שהיא מוחלת לה במחילה גמורה, והיא גם מבקשת ממנה מחילה. "הרי עבדת אצלי תקופה ארוכה, ואני מבקשת שתמחלי לי על התנהגות לא ראויה, או על יחס שלא הגיע לך".
הבחורה כמובן מחלה בלב שלם, ואבן נגולה מעל שני הלבבות.
(השגחה פרטית)